כמו כולם, אני מניח, גם אני צפיתי בשלושת הפרסומות, בחסות משרד הקליטה, הקוראות לישראלים בחו"ל, או יותר נכון לישראל בארץ, לשכנע את בני משפחתם היורדים לחזור ארצה. האמת שהפרסומות די בנאליות. עם קריאייטיב משובך היה אפשר לעשות אותן הרבה יותר מרגשות (תלמדו מסלקום), הרבה יותר מצחיקות (תלמדו מהבנק הבינלאומי) והרבה יותר מושקעות (תלמדו מ-AIG), אבל זו לא הנקודה כרגע. גם בלי השקעה יתירה - המסר עבר: שכנעו את הקרובים שלכם לחזור למולדת, לחזור לשורשים, למשפחה, לישראליות, ליהדות. למה שהייתם ומה שאתם רוצים שהילדים שלכם יהיו.
האמת שאני אישית לא מכיר הרבה מאוד אנשים יורדים. אני מניח שכמעט כל קורא פוסט זה מכיר יותר ממני, המחשבה הזו מעולם לא עברה ברצינות בראש שלי (אולי איזו פנטזיה, אבל לא שום דבר מעבר), וכיום, בתור אבא לשתי בנות קטנות, על אחת כמה וכמה לא עומד על הפרק ב-10,20,30 שנה הקרובות.
אני גם לא אשכנע בעצמי אף ישראלי: קום ולך. עם כל המצב הביטחוני, כל הבעיות הכלכליות, כל המחאות, ההפגנות, ההשבתות, החרדים, הערבים, הערסים ושאר הדברים שאני משתגע מהם במדינה הזו - אני לא אעיז להמליץ לאף אחד לרדת מהארץ. זה לא מפטריוטיות כלפי המדינה, אלא יותר מעצת אחיתופל שאני אחשוש לתת לו. מה אני באמת יודע על החיים שם, על הטיפוסים שם, על מקומות העבודה ושאר עניינים כמו חינוך, תחבורה, תברואה וכו'. לא מה שרואים בטלויזיה זה מה שקורה במציאות וכבר שמעתי סיפורים בתקשורת על אנשים שירדו והלכו לאיבוד לחלוטין.
אבל, כאן מגיע האבל. האם ישראל היא המקום לכל הישראלים באשר הם? האם לכל מי שנולד לאם עברייה מתאימה המדינה שלנו? האם באמת הסוגיות שעולות בסרטוני הפרסומת הן כאלו שאמורות לשכנע את קרובינו לחזור ארצה? אם יש סיבה אחת, עליה נראה לי שאין ויכוח, שבגינה שווה לחזור לארץ בכל מצב זה... מזג האויר. החורף זה בחודשי החורף, הקיץ בחודשי הקיץ, באביב הכל פורח, אין הוריקנים, אין מונסונים, אין סופות שלגים, אין שריפות יערות בשל 40 מעלות חום וגם אם יש פה ושם שיטפונות או נהרות שעולות על גדותיהם - זה רחוק מאוד מהמצב באירופה, אוסטרליה או ארה"ב.
הטענה שלי היא כזו: מי שטוב לו, מי שמצליח, מי שמבוסס, מי שמסודר מי שהשתקע - המקום שלו באותו מקום בו הוא נמצא. לונדון, פילדלפיה, מלבורן או מונטריאול. לחזור לארץ, בכל מחיר ובכל מצב, עלולה להיות הרת אסון עבור מאות משפחות. בלי קשר לכל הבעיות במדינה שהזכרתי קודם לכן, חזרה לארץ, למי שכבר חי שנים במדינה זרה, עלולה להיות החלטה שתבוא מהלב, מהבטן. הטענה הכי גדולה שלי כלפי הפסרומות של משרד הקליטה זה המשחק על הרגש וזו אולי בדיוק הבעיה: החלטה כזו אסור שתהיה מושתתת על רגש כמו געגוע או ריח האוכל של אמא או אלמנט ישראלי כזה או אחר. זו החלטה שחייבת להתקבל מאך ורק מהראש ולא משום איבר אחר.
ואם בכל זאת נתייחס לרגע למצב במדינה, התחושה שלי שמשרד הקליטה פשוט מנותק ממה שקורה כאן מסביב. העיתוי של העלאת הקמפיין, כשהאוהלים ברוטשילד עדיין עומדים על טילם, כשחצי מיליון הגיעו רק לפני שבועיים לככר המדינה, כשהרכבת (כלי התחבורה העיקרי בכל מדינה מודרנית) כבר כמעט שבועיים לא פועל כראוי בגלל שביתות וסכסוכי עבודה, דווקא לעלות עם הקמפיין העיתוי כזה - נראה לי קצת הזוי. לא החגים הבאים עלינו לטובה יהיו מה שיחזירו את הישראלים ואם רוצים באמת לעלות עם קמפיין כזה - היה שווה להמתין לקצת יותר ימים של שקט.
אז לפני שאתם ממהרים להתקשר לבני המשפחה עם הדמעות בעיניים - חכו רגע. תעזבו אותם כרגע בשקט. יש לנו ארץ נהדרת, גם בלעדיהם.
האמת שאני אישית לא מכיר הרבה מאוד אנשים יורדים. אני מניח שכמעט כל קורא פוסט זה מכיר יותר ממני, המחשבה הזו מעולם לא עברה ברצינות בראש שלי (אולי איזו פנטזיה, אבל לא שום דבר מעבר), וכיום, בתור אבא לשתי בנות קטנות, על אחת כמה וכמה לא עומד על הפרק ב-10,20,30 שנה הקרובות.
אני גם לא אשכנע בעצמי אף ישראלי: קום ולך. עם כל המצב הביטחוני, כל הבעיות הכלכליות, כל המחאות, ההפגנות, ההשבתות, החרדים, הערבים, הערסים ושאר הדברים שאני משתגע מהם במדינה הזו - אני לא אעיז להמליץ לאף אחד לרדת מהארץ. זה לא מפטריוטיות כלפי המדינה, אלא יותר מעצת אחיתופל שאני אחשוש לתת לו. מה אני באמת יודע על החיים שם, על הטיפוסים שם, על מקומות העבודה ושאר עניינים כמו חינוך, תחבורה, תברואה וכו'. לא מה שרואים בטלויזיה זה מה שקורה במציאות וכבר שמעתי סיפורים בתקשורת על אנשים שירדו והלכו לאיבוד לחלוטין.
אבל, כאן מגיע האבל. האם ישראל היא המקום לכל הישראלים באשר הם? האם לכל מי שנולד לאם עברייה מתאימה המדינה שלנו? האם באמת הסוגיות שעולות בסרטוני הפרסומת הן כאלו שאמורות לשכנע את קרובינו לחזור ארצה? אם יש סיבה אחת, עליה נראה לי שאין ויכוח, שבגינה שווה לחזור לארץ בכל מצב זה... מזג האויר. החורף זה בחודשי החורף, הקיץ בחודשי הקיץ, באביב הכל פורח, אין הוריקנים, אין מונסונים, אין סופות שלגים, אין שריפות יערות בשל 40 מעלות חום וגם אם יש פה ושם שיטפונות או נהרות שעולות על גדותיהם - זה רחוק מאוד מהמצב באירופה, אוסטרליה או ארה"ב.
הטענה שלי היא כזו: מי שטוב לו, מי שמצליח, מי שמבוסס, מי שמסודר מי שהשתקע - המקום שלו באותו מקום בו הוא נמצא. לונדון, פילדלפיה, מלבורן או מונטריאול. לחזור לארץ, בכל מחיר ובכל מצב, עלולה להיות הרת אסון עבור מאות משפחות. בלי קשר לכל הבעיות במדינה שהזכרתי קודם לכן, חזרה לארץ, למי שכבר חי שנים במדינה זרה, עלולה להיות החלטה שתבוא מהלב, מהבטן. הטענה הכי גדולה שלי כלפי הפסרומות של משרד הקליטה זה המשחק על הרגש וזו אולי בדיוק הבעיה: החלטה כזו אסור שתהיה מושתתת על רגש כמו געגוע או ריח האוכל של אמא או אלמנט ישראלי כזה או אחר. זו החלטה שחייבת להתקבל מאך ורק מהראש ולא משום איבר אחר.
ואם בכל זאת נתייחס לרגע למצב במדינה, התחושה שלי שמשרד הקליטה פשוט מנותק ממה שקורה כאן מסביב. העיתוי של העלאת הקמפיין, כשהאוהלים ברוטשילד עדיין עומדים על טילם, כשחצי מיליון הגיעו רק לפני שבועיים לככר המדינה, כשהרכבת (כלי התחבורה העיקרי בכל מדינה מודרנית) כבר כמעט שבועיים לא פועל כראוי בגלל שביתות וסכסוכי עבודה, דווקא לעלות עם הקמפיין העיתוי כזה - נראה לי קצת הזוי. לא החגים הבאים עלינו לטובה יהיו מה שיחזירו את הישראלים ואם רוצים באמת לעלות עם קמפיין כזה - היה שווה להמתין לקצת יותר ימים של שקט.
אז לפני שאתם ממהרים להתקשר לבני המשפחה עם הדמעות בעיניים - חכו רגע. תעזבו אותם כרגע בשקט. יש לנו ארץ נהדרת, גם בלעדיהם.
