הרעיון של צה"ל להציב מסבירן בשפה הערבית הוא נכון ומבורך, אבל שהוא מפרסם מטוס צבאי על רקע קשת בענן או איור לא מחמיא של נאסראללה - אין פלא שהוא חוטף קללות, נאצות, איומים וגידופים
594 אלף חברים (נכון לכתיבת שורות אלה). מספר שלא היה מבייש שום דף אחד בפייסבוק. הרבה הרבה יותר מכל חברה מסחרית כגון אל-על, הוט, שילב, קוקה קולה ועוד. יותר מנפתלי בנט, יאיר לפיד והנשיא רובי ריבלין. זהו מספר הלייקים של הדף של אביחי אדרעי, קצין בדרגת רב סרן המשמש כראש מדור תקשורת ערבית בחטיבת דובר צה"ל.
אביחי עושה עבודת קודש, פשוט כמשמעו. עם ערבית מרוהטת ומדוייקת הוא מתראיין כמעט בכל כלי תקשורת ערבי (אולי למעט אל-מנאר של החיזבאללה) ונאלץ לענות לשאלות הכי קשות, לפעמים מול סוללת מראיינים ופרשנים היושבים באולפנים בסעודיה או אבו דאבי או קהיר, שלא מרפים וממשיכים להאשים אותו בהרג "חפים מפשע", התעללות באזרחים "תמימים", הריסת בתים של משפחות "אומללות" ועוד ועוד ועוד.
צפיתי בכמה וכמה ראיונות איתו (עם תרגום). היכולת שלו לדברר את צה"ל מול תקשורת עויינת לחלוטין מעוררת כבוד והערצה. מעטי מעט האנשים שמסוגלים כך להסביר את מעשי הצבא ולהשמיע באומץ רב את הדברים שהתקשורת הערבית ממש ממש ממש לא רוצה לשמוע.
קשר עם הציבור הוא תחום חדש יחסית בצה"ל. אמנם קיים פיקוד העורף ואמנם ישנם המון תפקידים בצבא שיש להם קשר עם האוכלוסייה האזרחית ויש את אתר צה"ל כמובן, אבל מאז כניסת הפייסבוק לחיינו, אי שם בשנת 2007 (נראה כמו נצח), גם צה"ל לא נשאר מאחור ושולח עדכונים יומיומיים על הנעשה בצבא, הן בעמוד הרישמי (עם 545 אלף חברים) והן בעמוד של אביחי אדרעי.
אלא שהעמוד של אביחי, בו כל הפוסטים ללא יוצא מן הכלל נכתבים בשפה הערבית - מיועד כמובן לקהל אחר לחלוטין. למעשה זהו אולי הדף היחיד בכל פייסבוק (דבר ששווה לבדוק אותו) בו האנשים שעשו לו "לייק" הם דווקא נגדו ולא בעדו, שום הערצה אין להם, ולכן המילה likes כלל לא מתאימה בעניין הזה. לאדרעי יש "חברים" מכל מדינות ערב, כולל אלו שהן הכי הכי אנטי ישראל כמו אירן, לבנון וסוריה. כמובן שגם אלפי פלסטינים חברים בדף שלו וכל פוסט שלו, בכלל לא משנה על מה, זוכה לקללות, נאצות, גידופים, האשמות ומה לא.
באדיבות google translate ישבתי ועקבתי תקופה ארוכה אחרי הפוסטים שאביחי העלה, אבל הרבה הרבה יתר מעניין היו דווקא התגובות לפוסטים. כיאה לדף עם מעל לחצי מיליון חברים - כל פוסט שלו זוכה לאלפי תגובות. במהלך צוק איתן זה הגיע אפילו לעשרות אלפי תגובות. אביחי עובד בשיטת ה"שגר ושכח". ייתכן שהוא (או צוות כלשהו בדובר צה"ל) עוקב אחר התגובות אבל לא ראיתי אותו (או כל מסבירן רישמי אחר) אי פעם מגיב חזרה לגולש (ייתכן שזה קרה. אני בכל אופן לא נתקלתי בזה).
וכך, כל פוסט שלו יוצר מעין שיח מדומה בין "ההסברה הישראלית" לבין הגולשים הערביים ברחבי העולם ומדהים פשוט לראות מה שהולך שם. לקחתי את השבוע הקודם כשבוע מדגמי על מנת לבחון את הפוסטים והתגובות. אדרעי העלה שלושה פוסטים: אחד שמתאר את פעילות צה"ל בגבול הצפון על הר החרמון, השני עסק במצב בלבנון והשלישי עסק בפעילות שוטפת.
על הפוסט המלווה בתמונות של חיילינו בסיור בפסגת החרמון הצטברו כ-1,500 תגובות של הביטויים הכי קשים שרק ניתן לעלות על הדעת. אילו היו נכתבים על ידי ישראלים בעברית בדף פייסבוק אחר - כותבי הפוסטים היו היום מאחורי סורג ובריח. נאצי, רוצח ילדים, שתישרף בגיהנום אלו רק חלק מהביטויים. איומים ברצח, בפיגועים, בחטיפות... נכון, יש גם לא מעט כאלו שכותבים קצת יותר לעניין ובשפה קצת יותר עשירה, אבל עדיין פרו פלסטיניים מובהקים, נגד הכיבוש ונגד ישראל. מעט מאוד אלו תגובות אוהדות. פחות מכף יד אחת.
אז מה המטרה? אני שואל את עצמי ומחפש תשובה. למה צריך בכלל את הדו-שיח חירשים הזה שהופך תוך שניות לחד-שיח מלא קללות ונאצות. למה אף אחד לא מתלונן על האלימות המילולית חסרת הרסן? מה המטרה? למי יש סיפוק מכך? האם באמת ובתמים מישהו במערך דובר צה"ל מאמין שהיא יצליח לשכנע אפילו פלסטיני אחד או תושב מדינת ערב כלשהי שיקרא את הפוסטים ויגיד: "וואלה, אדרעי צודק. כל הכבוד לצה"ל. איך לא חשבתי על זה". זה לא יקרה...
לפוסט על המצב בלבנון הוא הוסיף איור לא מחמיא של חסן נאסראללה מנהיג חיזבאללה וכתב על כך שהארגון משתלט על המדינה הזו והורס בה כל חלקה טובה, פותח דלתות לטרור ופועל אך ורק למען איראן ולא למען רצון העם. פוסט שיכול להיות לגיטימי לחלוטין, אבל כרגיל והתגובות לא אחרו לבוא. כמעט 4,000 תגובות עם אלימות מילולית מזעזעת בלי שמצאתי תגובה אחת תומכת. קללות ועוד קללות ועוד קללות. איומים ועוד איומים ועוד איומים. גם בין הגולשים עצמם אין שום דיון. כל החיצים מופנים אל עבר אדרעי בלבד כמצייג את עמדת צה"ל וישראל. אז אמרנו את מה שהם לא רוצים לשמוע. so what? ומה מטרת האיור? האם לא חשבו בדו"צ שהוא עלול לעורר עוד יותר תסיסה?
בפוסט שקשור לפעילות שוטפת של צה"ל העלה אדרעי את התמונה הבאה: מטוס הרקולס צבאי על רקע קשת בענן. בטקסט שלווה לתמונה נכתב: "החורף בישראל בתמונה נדירה של בסיס חיל האוויר נבטים הבוקר". 2,700 תגובות לתמונה ושוב הריטואל הקבוע של קללות, גידופים, נאצות והאייקון הזה 卐 שחזר על עצמו שוב ושוב ושוב. חשבתי על זה לעומק וניסיתי להיכנס לראש של כל אותם מגיבים. הרי תמונה כזו מוציאה אותם מדעתם - מטוס צבאי על רקע קשת בענן. יש בזה שמץ של התגרות ועל כן, דעתי האישית - הנזק רב מהתועלת. אין שום קרבה, שום הזדהות. הם פשוט שונאים אותנו עוד יותר. חד משמעית.
אז מה ההמלצה שלי? קטונתי. לא הייתי סוגר את הדף בשום אופן, לא הייתי גם נכנס ראש בראש עם הכותבים. זה עלול ליצור פינג פונג אין סופי. אבל מה אנחנו צריכים לתת להם לשחרר קיטור ולקלל חופשי? הפתרון שלי הוא פשוט: לסקר ולדווח אך ורק על פעולות צבאיות ותו לא, בלי קשת בענן, בלי קריקטורות וגם בלי שבח והלל ולחיילינו שמסיירים על פסגות החרמון המושלג.
594 אלף חברים (נכון לכתיבת שורות אלה). מספר שלא היה מבייש שום דף אחד בפייסבוק. הרבה הרבה יותר מכל חברה מסחרית כגון אל-על, הוט, שילב, קוקה קולה ועוד. יותר מנפתלי בנט, יאיר לפיד והנשיא רובי ריבלין. זהו מספר הלייקים של הדף של אביחי אדרעי, קצין בדרגת רב סרן המשמש כראש מדור תקשורת ערבית בחטיבת דובר צה"ל.
אביחי עושה עבודת קודש, פשוט כמשמעו. עם ערבית מרוהטת ומדוייקת הוא מתראיין כמעט בכל כלי תקשורת ערבי (אולי למעט אל-מנאר של החיזבאללה) ונאלץ לענות לשאלות הכי קשות, לפעמים מול סוללת מראיינים ופרשנים היושבים באולפנים בסעודיה או אבו דאבי או קהיר, שלא מרפים וממשיכים להאשים אותו בהרג "חפים מפשע", התעללות באזרחים "תמימים", הריסת בתים של משפחות "אומללות" ועוד ועוד ועוד.
צפיתי בכמה וכמה ראיונות איתו (עם תרגום). היכולת שלו לדברר את צה"ל מול תקשורת עויינת לחלוטין מעוררת כבוד והערצה. מעטי מעט האנשים שמסוגלים כך להסביר את מעשי הצבא ולהשמיע באומץ רב את הדברים שהתקשורת הערבית ממש ממש ממש לא רוצה לשמוע.
קשר עם הציבור הוא תחום חדש יחסית בצה"ל. אמנם קיים פיקוד העורף ואמנם ישנם המון תפקידים בצבא שיש להם קשר עם האוכלוסייה האזרחית ויש את אתר צה"ל כמובן, אבל מאז כניסת הפייסבוק לחיינו, אי שם בשנת 2007 (נראה כמו נצח), גם צה"ל לא נשאר מאחור ושולח עדכונים יומיומיים על הנעשה בצבא, הן בעמוד הרישמי (עם 545 אלף חברים) והן בעמוד של אביחי אדרעי.
אלא שהעמוד של אביחי, בו כל הפוסטים ללא יוצא מן הכלל נכתבים בשפה הערבית - מיועד כמובן לקהל אחר לחלוטין. למעשה זהו אולי הדף היחיד בכל פייסבוק (דבר ששווה לבדוק אותו) בו האנשים שעשו לו "לייק" הם דווקא נגדו ולא בעדו, שום הערצה אין להם, ולכן המילה likes כלל לא מתאימה בעניין הזה. לאדרעי יש "חברים" מכל מדינות ערב, כולל אלו שהן הכי הכי אנטי ישראל כמו אירן, לבנון וסוריה. כמובן שגם אלפי פלסטינים חברים בדף שלו וכל פוסט שלו, בכלל לא משנה על מה, זוכה לקללות, נאצות, גידופים, האשמות ומה לא.
באדיבות google translate ישבתי ועקבתי תקופה ארוכה אחרי הפוסטים שאביחי העלה, אבל הרבה הרבה יתר מעניין היו דווקא התגובות לפוסטים. כיאה לדף עם מעל לחצי מיליון חברים - כל פוסט שלו זוכה לאלפי תגובות. במהלך צוק איתן זה הגיע אפילו לעשרות אלפי תגובות. אביחי עובד בשיטת ה"שגר ושכח". ייתכן שהוא (או צוות כלשהו בדובר צה"ל) עוקב אחר התגובות אבל לא ראיתי אותו (או כל מסבירן רישמי אחר) אי פעם מגיב חזרה לגולש (ייתכן שזה קרה. אני בכל אופן לא נתקלתי בזה).
וכך, כל פוסט שלו יוצר מעין שיח מדומה בין "ההסברה הישראלית" לבין הגולשים הערביים ברחבי העולם ומדהים פשוט לראות מה שהולך שם. לקחתי את השבוע הקודם כשבוע מדגמי על מנת לבחון את הפוסטים והתגובות. אדרעי העלה שלושה פוסטים: אחד שמתאר את פעילות צה"ל בגבול הצפון על הר החרמון, השני עסק במצב בלבנון והשלישי עסק בפעילות שוטפת.
על הפוסט המלווה בתמונות של חיילינו בסיור בפסגת החרמון הצטברו כ-1,500 תגובות של הביטויים הכי קשים שרק ניתן לעלות על הדעת. אילו היו נכתבים על ידי ישראלים בעברית בדף פייסבוק אחר - כותבי הפוסטים היו היום מאחורי סורג ובריח. נאצי, רוצח ילדים, שתישרף בגיהנום אלו רק חלק מהביטויים. איומים ברצח, בפיגועים, בחטיפות... נכון, יש גם לא מעט כאלו שכותבים קצת יותר לעניין ובשפה קצת יותר עשירה, אבל עדיין פרו פלסטיניים מובהקים, נגד הכיבוש ונגד ישראל. מעט מאוד אלו תגובות אוהדות. פחות מכף יד אחת.
אז מה המטרה? אני שואל את עצמי ומחפש תשובה. למה צריך בכלל את הדו-שיח חירשים הזה שהופך תוך שניות לחד-שיח מלא קללות ונאצות. למה אף אחד לא מתלונן על האלימות המילולית חסרת הרסן? מה המטרה? למי יש סיפוק מכך? האם באמת ובתמים מישהו במערך דובר צה"ל מאמין שהיא יצליח לשכנע אפילו פלסטיני אחד או תושב מדינת ערב כלשהי שיקרא את הפוסטים ויגיד: "וואלה, אדרעי צודק. כל הכבוד לצה"ל. איך לא חשבתי על זה". זה לא יקרה...
לפוסט על המצב בלבנון הוא הוסיף איור לא מחמיא של חסן נאסראללה מנהיג חיזבאללה וכתב על כך שהארגון משתלט על המדינה הזו והורס בה כל חלקה טובה, פותח דלתות לטרור ופועל אך ורק למען איראן ולא למען רצון העם. פוסט שיכול להיות לגיטימי לחלוטין, אבל כרגיל והתגובות לא אחרו לבוא. כמעט 4,000 תגובות עם אלימות מילולית מזעזעת בלי שמצאתי תגובה אחת תומכת. קללות ועוד קללות ועוד קללות. איומים ועוד איומים ועוד איומים. גם בין הגולשים עצמם אין שום דיון. כל החיצים מופנים אל עבר אדרעי בלבד כמצייג את עמדת צה"ל וישראל. אז אמרנו את מה שהם לא רוצים לשמוע. so what? ומה מטרת האיור? האם לא חשבו בדו"צ שהוא עלול לעורר עוד יותר תסיסה?
בפוסט שקשור לפעילות שוטפת של צה"ל העלה אדרעי את התמונה הבאה: מטוס הרקולס צבאי על רקע קשת בענן. בטקסט שלווה לתמונה נכתב: "החורף בישראל בתמונה נדירה של בסיס חיל האוויר נבטים הבוקר". 2,700 תגובות לתמונה ושוב הריטואל הקבוע של קללות, גידופים, נאצות והאייקון הזה 卐 שחזר על עצמו שוב ושוב ושוב. חשבתי על זה לעומק וניסיתי להיכנס לראש של כל אותם מגיבים. הרי תמונה כזו מוציאה אותם מדעתם - מטוס צבאי על רקע קשת בענן. יש בזה שמץ של התגרות ועל כן, דעתי האישית - הנזק רב מהתועלת. אין שום קרבה, שום הזדהות. הם פשוט שונאים אותנו עוד יותר. חד משמעית.
אז מה ההמלצה שלי? קטונתי. לא הייתי סוגר את הדף בשום אופן, לא הייתי גם נכנס ראש בראש עם הכותבים. זה עלול ליצור פינג פונג אין סופי. אבל מה אנחנו צריכים לתת להם לשחרר קיטור ולקלל חופשי? הפתרון שלי הוא פשוט: לסקר ולדווח אך ורק על פעולות צבאיות ותו לא, בלי קשת בענן, בלי קריקטורות וגם בלי שבח והלל ולחיילינו שמסיירים על פסגות החרמון המושלג.
