כשמדגדג באצבעות, כשמשהו יושב על הלב, כשמרגישים צורך לצעוק, כשהמילים חזקות יותר מהמעשים וגם כשסתם יושבת איזושהיא מחשבה בראש - בשביל זה אני מידי פעם פה. תבלו
ישבתי וצפיתי בכל 8 השעות הראשונות של השידור בחדשות 12 עם תחילת האזעקות ב-6 וחצי בבוקר של השביעי באוקטובר
החל מעצירת תוכנית הילדים שהופסקה עם השקופית "נשוב לתוכנית מיד לאחר מבזק חדשות קצר" ועד סיום הקטע בן ה-8 שעות (סביב השעה 15:00). צפיתי ב-ה-כ-ל. דקה אחר דקה אחר דקה. 8 שעות של הלם, עצב, כאב ובכי.
https://www.youtube.com/watch?v=VMSpCdmwH6w
מתוך כל השידור גזרתי את הקטע המשמעותי ביותר מבחינתי: הדיווח הראשוני והלא נתפס של תמיר שטיינמן על ההודעות שהוא מקבל מתושבי בארי, שעה וחצי בתוך השידור, קרי: בשעה 8:00 בבוקר. דקות אח"כ הגיעו הדיווחים על יישובים נוספים ועל המסיבה ברעים .
כאן היתה אמורה ליפול מכת הפטיש של טון על הראש!
את מתקפת הטרור הזו משווים למלחמת יום כיפור ואני אומר ההיפך: הלואי ומה שהיה במלחמת יום כיפור היה גם כאן!
למה לא נשמעו בערוצי הרדיו והטלויזיה האיתותים והקריאות "סיר בשר", "סיר בשר" או כל סיסמא אחרת שמורה באופן בהול על גיוס מילואים מיידי כמו ביום כיפור???
לפחות ממה שאני מכיר ויודע מתקופת המילואים שלי (עד 2018), נסיעה מאיזור המרכז או ירושלים לבסיס הגיוס חסה ליד קרית מלאכי או למרכז הגיוס בבית ג'וברין (לא מגלה כאן שום סוד מדינה)- היא פחות משעה נסיעה! ההתייחלות בחירום והחתימה על הנשק צריכה לקחת דקות, לא יותר מחצי שעה, ומשם מייד נסיעה על הג'יפים, המשאיות והקומנדקרים לעוטף זה עוד חצי שעה.
תוך שעתיים חיילי מילואים היו צריכים להיות כבר ביישובים. לא ההמתנה לכוחות ימ"מ, לא סיירת מטכ"ל, גם לא חיילי סדיר שנלחמו לאורך הגדר ובבסיסים, חיילי מילואים! אוגדות חי"ר. זה לא קרה. שום דבר גם לא קרוב לזה. ממה ששמעתי מחברים ובני משפחה, נכון, החל גיוס מילואים עם בירוקרטיה וסחבת של מבצע ועם התחיילות וקליטה ואימון של 48-72 שעות אם לא למעלה מזה!
זה לדעתי המחדל הגדול ביותר. על ההתמהמות הזו נרצחו מאות ונחטפו עשרות. לא התייחסו לזה כמלחמה. רק דיברו ככה.
--------
ואחזור ואגיד את דעתי וההצעה שלי בסוגיית החטופים:
ישראל חייבת להיענות לדרישה לרוקן את בתי הכלא ולשחרר את כל האסירים, רבי המרצחים הכי גדולים, תמורת שחרור *כל* החטופים (והגופות שהם מחזיקים). כאב המשפחות של הנרצחים בפיגועים יהיה עצום, אבל אין ברירה אחרת בכמות הזו של החטופים.
המו"מ לא אמור להיות ארוך. לישראל אמור להיות תנאי אחד בלבד: שחרור לעזה בלבד.. זה יהיה התנאי היחיד של ישראל. גם דלק הם רוצים? שלח להם דלק כמו שירצו...
השלב הבא: לא קריאה מטומטמת לתושבי עזה לנוע לדרום הרצועה (ומי אמר שבחאן יונס או רפיח אין תשתיות טרור?) אלא תוך שבוע (!) הקמת עיר אוהלים עצומה בערבה או באיזור מכתש רמון. ושישראל תוציא מעזה ביוזמתה ותחת חסותה את כל הנשים, הילדים עד גיל 15 והקשישים. יציאת עזה שיקראו לזה. צריך לנצל את ימי הסתיו לפני בוא החורף. ישראל תדאג להם למזון וכל מה שצריך. מי שלא ירצו לצאת - ישאו באחריות. במקרים חריגים והומניטריים יעזבו גם גברים.
ואז, בלי רחמים, כניסה קרקעית עם חטיבות ואוגדות שלמות, כמו במלחמה, הריסת עזה מהיסוד, על כל מבניה ומנהרותיה ועשרות אלפי תושביה הגברים. לא נראה תמונות של ילדים וקשישים הרוגים כי לא יהיו שם כאלו! גברים חפים מפשע ישלמו בחייהם, אבל אין ברירה (ובכל הסרטונים שצפיתי - כשהגיעו החטופים לרחובות עזה לא ראיתי אפילו תושב אחד עומד בצד)
בשלב הבא, בשיתוף קטאר, שיקום הרצועה והחזרת התושבים מעיר האוהלים.
-----------
בסרט 'מינכן' אומר אחד מאנשי המוסד לחברו, בדרך לאחד היעדים לחיסול: "מקום שבו יש עוני ומצוקה הוא גן עדן למודיעין". איך ייתכן שעל אף המצב הכלכלי הקשה בעזה לא הצלחנו לדעת כלום ושום דבר על המתקפה האדירה הזו בהשתתפות אלפי חמאסניקים? איך? איך? איך? מחדל אדיר. מי ישלם את המחיר עליו?
לאן מכאן?
א. קודם כל להודות בתבוסה במכת הפתיחה ואין מה להגיב כעת. ואחרי שתתבהר התמונה המלאה - נותר רק להתאבל על הנרצחים ולייחל לרפואת כל הפצועים. להתחיל לשקם את כל הנזק שנגרם.
ב. מחר. לא בעוד יומיים ולא בעוד שבוע ובטח לא עוד חודש או שנה. מחר לשחרר את כל השבויים שבידי חמאס. את כולם. חיילים ואזרחים. גם גופות שחטפו (כולל הדר גולדין וואורון שאול). יש אצלם ילדים, נשים וקשישים אלוהים ישמור. עם מתווכים או בלי מתווכים - להיכנס איתם לשיחות בזק ולהיענות *לכל* הדרישות שלהם. המחיר יהיה הכי כבד שרק אפשר לתאר, כולל מבצעי הפיגועים הכי קשים ומשלחי המחבלים המתאבדים. את כולם לשחרר. אבל, יהיה תנאי אחד: לשחרר לעזה ולעזה בלבד. תהיה חגיגה גדולה אצלם.
ג. לפרסם בכריזות בכל עזה: קשישים, נשים וילדים החוצה מעזה. יש לכם 24 שעות להיפרד מהבעלים ובני המשפחה. 24 שעות להתפנות. הפינוי יהיה זמני: שטח כינוס בישראל שיוכן מראש. מעין עיר אוהלים. ישראל תדאג למזון וכל מה שצריך. מי שלא ירצה לעלות על האוטובוסים יישא במחיר.
ד. ואז, בלי רחמים, מלחמה אמיתית עזה, הריסת *כל* המבנים, המחסנים, התשתיות, המנהרות. לחימה כנגד כל אזרחיה (והאסירים המשוחררים) ואל תגידו "אבל יש לא מעורבים וחפים מפשע". צפיתי ובחנתי היטב את כל הסרטונים של הגעת השבויים לעזה. לא היה אזרח אחד שעמד בצד. כולם צהלו והשתתפו בחגיגה. לחימה עד כיבוש מוחלט ושליטה מלאה. יש יתרון עצום עם עזה שהיא מבודדת (חוץ מהגבול עם מצריים) אפשר לנצל את זה סוף סוף. עם כל הכאב, מאות הרוגים נותנים לישראל לגיטימציה לעשות מה שהיא רוצה. ולא לעצור עד דממה מוחלטת בכל הרצועה.
ה. בשלב הבא והוא דווקא הקשה ביותר: שיקום עזה ע"י ישראל. מכרזי בניה של חברות נדלן ישראיות ובניית עזה מחדש. כמו שבנו את חריש.
זו הדרך לסיים את הסבב הזה.
ואז להתפנות לגזרה הקשה באמת (העתידית): חיזבאללה ואיראן שהחמאס יהיה משחק ילדים לעומתה.
אתמול, ה-12.7, אלמלא הקורונה, היה אמור להתקיים גמר יורו 2020 באצטדיון וומבלי 🏆⚽️.
אם היה משהו שתסכל אותי יותר מכל דבר אחר מכלללל ביטולי הקורונה היה ביטול טורניר היורו - טורניר שאני מחכה ומצפה לו בכליון עיניים 4 שנים תמימות, הרבה הרבה יותר מהמונדיאל כי לנבחרות דרום אמריקאיות (שהן לא ברזיל וארגנטינה) ולנבחרות אפריקאיות ואסיאתיות - אני ממש לא מתחבר.
בקיצור, היורו מבחינתי זה הדבר האמיתי, הכדורגל האיכותי ביותר. אז מכיוון שאין לי סבלנות להמתין עד הקיץ הבא (ואני בכלל בספק אם יהיה יורו בקיץ הבא), ומכיוון שבלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה (חוץ מקורונה, קורונה וקורונה, הישרדות, הישרדות והישרדות), בואו לרגע תעצמו עיניים, תפליגו איתי בדמיון: דמיינו אצטדיונים מלאים וצבועים בצבעי הנבחרות, אוהדים נלהבים ברחובות, חוליגנים מתפרעים, פאבים מפוצצים, מסכי ענק על חופי הים, אוהדים מחובקים... וקבלו את סיכום היורו פרי מוחי הקודח שהסתיים אתמול (על ייקום אחר):
⚽️ האלופה: אצל נבחרת גרמניה 🇩🇪 יש חוק ברור: לקבל סטירת לחי מצלצלת כדי לתת לאחר מכן טורניר ענק. אז אחרי הנפילה והפאשלה האדירה במונדיאל 2018 ברוסיה (לא עברה את שלב הבתים כזכור), אתמול זה נגמר בתואר חד וחלק. יהיו מי שיגידו אפילו תואר בהליכה. אמנם הגמר לא התעלה לרמה גבוהה, רק 0:2 כשהשער הראשון נכבש כבר בדקות הפתיחה והשני בדקה ה-90 כשהיריבה כבר הזניחה לחלוטין את ההגנה, אבל לאורך כל הטורניר גרמניה כמו גרמניה הפגינה עליונות (אוי ואבוי, איזה קונוטציות...), בעיקר בחצי הגמר מול אנגליה במשחק הטוב ביותר בטורניר (2:3 ענק לגרמניה) וברבע הגמר מול איטליה (רק 0:1 אבל עם שליטה גרמנית מוחלטת).
⚽️ הסגנית: את קרואטיה 🇭🇷 האימתנית אפשר כבר להכתיר כשמעון פרס של הכדורגל האירופאי. קרואטיה אמנם שוב הוכיחה שהיא לא אפיזודה חד פעמית, אבל שוב מצליחה להגיע רק עד הבאר ולא לשתות ממנו. כרגיל, טורניר נפלא, כולל הנקמה בצרפת ברבע הגמר (תבוסה 0:3) והנצחון על ספרד בחצי (בפנדלים אחרי 1:1 בתום 120 דק'), אבל כמו בגמר המונדיאל נראה שהיא מגיעה לגמר כבר בלי אויר...
⚽️ הפתעת הטורניר: נורווגיה נורווגיה נורווגיה 🇳🇴. אבל צריך להגיד את האמת: זו לא נבחרת נורווגיה, אלא נבחרת של שחקן אחד - ארלינג הולאנד. שחקן מעולם אחר. מלך השערים של הטורניר. כל שער יותר יפה מקודמו. אין ספק שהוא יקרע רשתות גם בברצלונה בעונה הבאה. אבל גם בלי קשר להולאנד, נורווגיה, שהעפילה לטורניר הזה כזכור מהמוקדמות, הגיעה עד רבע הגמר ומרחק נגיעה מהחצי - שאפו ענק. ובכלל, שמתי לב שכל טורניר יש סקנדינבית אחרת שמתעלה. פעם זו איסלנד, עכשיו תור נורווגיה. אולי שיתאחדו ויקימו נבחרת סקנדינביה. ככה עוד יהיה להם סיכוי לזכות בתואר.
⚽️ אנגליה 🏴 כרגיל בועטת בדלי. ראבק, היא היתה הפעם כל-כך קרובה לנצח את גרמניה השנואה בחצי הגמר. כבר הובילו 0:1 ו-1:2 אבל בהארכה כבר נגמר להם הסוס... הבעיה הכי גדולה של אנגליה היא חוסר במנהיג על המגרש, כמו שהיו בקהאם או ג'רארד בזמנו, ולכן היא גם לא תזכה בשום תואר בטורנירים הקרובים. ושוב החוליגאנים הורסים את כל הטוב שבכדורגל עם ההתפרעות אחרי ההפסד בחצי. (תארו לכם מה היה קורה אם היה נניח איזה וירוס מסתורי שמונע מהם להתקהל?).
⚽️ אלופת העולם צרפת 🇫🇷, או שמא עלובת העולם? רק רבע גמר, וטורניר חלש. אמבפה אמנם יעבור בשנה הבאה לריאל, אבל הוא רחוק אלפי שנות אור ממסי ורונאלדו בגדולתם. נקודת האור היחידה של צרפת היא השוער אראולה שיהיה בעונה הבאה השוער הראשון של ריאל מדריד. ובכלל, הצרפתים ממשיכים דור אחר דור לגדל שוערים ענקיים. לא במקרה שער הנצחון נמצא בפריז..
⚽️ אכזבת היורו לגמרי בלגיה 🇧🇪. לא מבין את אלו שמהמרים על בלגיה טורניר אחרי טורניר? זה שהשחקנים שלה מתעלים בליגות הגדולות ממש לא אומר שהדבק הזה מחזיק מעמד בנבחרת ברגעים המכריעים. הבעיה הכי גדולה של בלגיה זה השוער. גם טיבו צריך כבר לתלות את הכפפות.
⚽️ גם פורטוגל 🇧🇫, אלופת היורו הקודם, איכזבה שלא עברה את שלב הבתים ורונאלדו שמסיים טורניר בלי שהצליח לכבוש אפילו לא שער אחד? בושה. תפרוש! אתה ומסי (שכהרגלו גם אכזב במדי ארגנטינה בקופה אמריקה). מצד שני, פורטוגל קיבלה בית מוות עם צרפת וגרמניה, אז נסלח לה הפעם. תתחילו לשים לב לילד ברונו פרננדז שמשחק במנצ'סטר יונייטד. הוא הולך לעשות את הדרך של רונאלדו ואולי אף לעקוף אותו.
⚽️ הולנד, אוי הולנד 🇧🇶, הוגרלת לבית הכי קל שיכולת לבקש עם אוקראינה, אוסטריה ואירלנד. הגעת כל-כך רעבה אחרי שלא העפלת למונדיאל הקודם. איך נתת תצוגת נפל כזו? אפילו לא לעבור את שלב הבתים. מה יהיה???
⚽️ ומילה אחרונה על ישראל 🇮🇱. טוב שלא עברנו את סקוטלנד. רק פאדיחות היינו עושים, כמו הפאדיחות שסקוטלנד עשתה (כולל התבוסה 6:0 שחטפה).
וכך התעוררתי מחלום היישר למציאות. הולך לעטות מסיכה
בפוסט הבא: סיכום פרי מוחי של אולימפיאדת טוקיו 2020 🥇🥈🥉. קבלו ספויילר: מבוכה גדולה למארגנים בטקס הפתיחה, שיא עולם מדהיםםם באתלטיקה, סנסציה אדירה בטורניר הכדורסל, שערוריית ענק בבריכת השחיה, דרמה מהסרטים באולם ההתעמלות ותשובה לשאלת השאלות: עם כמה מדליות ישראל תחזור מהאולימפיאדה?
ביום רביעי ה-16 בינואר 2018 נפל דבר: נסגר ערוץ טלויזיה בישראל. ערוץ 10, שהחל את שידוריו בינואר 2002 התאחד עם ערוץ 13 של שידורי רשת וכך למעשה ננעלו שידוריו של ערוץ 10.
חזרתי אל שלושה קטעים שזכורים לי במיוחד ונצרבו אצלי עמוק בתודעה.
1. דודו טופז נגד רענן שקד
אוקטובר 2006. אחרי שכבר שבר את כל שיאי הרייטינג בפריים טיים של ערוץ 2 , דודו טופז הגיע לשפל ואל המקום הנמוך ביותר בקריירה שלו - תוכנית אירוח זניחה בערוץ 10 בין 18:00-19:00 והרייטינג והביקורות היו בהתאם. הגדיל לעשות מבקר הטלויזיה רענן שקד שקטל אותו לחלוטין ואף ירד לפסים אישיים. דודו טופז לא נותר חייב, נתן מונולוג אישי מהלב כתגובה שלו לביקורת והחליט לעשות מעשה: ללכת להתעמת עם רענן שקד בביקור פתע שערך בביתו. זה היה ראיון משפיל מול מכשיר האינטרקום והתמונות מדברות בעד עצמן... כאן, בדיוק כאן, החלה ההדרדרות של דודו טופז שהובילה לאן שהובילה.
2. אורן זריף מתראיין אצל לונדון וקירשנבאום
אצל לונדון וקירשנבאום היו לא מעט ראיונות הזויים, מוזרים, מצחיקים ובלתי נשכחים, אבל זה לדעתי היה השיא. אוגוסט 2008. אורן זריף כנראה חשב שהוא יגיע לאולפן של לונדון וקירשנבאום לראיון רגוע ונינוח בנוגע לפרסומים על הבקשה "הצנועה" שלו שכל עובדיו יוסיפו את השם 'זריף' בתעודת הזהות שלהם. מה שהלך באולפן היה מה שכונה מאוחר יותר על ידי מישהו אחר: "כל האמת בפרצוף". לי לא זכור מקרה בו מנחה ככה יוצא מכליו ו'נכנס' ומשתלח במרואיין כמו שירון לונדון עשה. 8 דקות של ראיון משעשע (בעיני) וכתישה מוחלטת.
3. שיחת הטלפון בשידור חי עם הרופא ד"ר אבו אל-עייש
ינואר 2009, מבצע עופרת יצוקה. בעקבות תקיפות צה"ל פוגע טיל בביתו של רופא, תושב עזה, שעובד גם בביה"ח תל השומר. הפגיעה הקטלנית גורמת למותן הטרגי של 3 מבנותיו. שלומי אלדר, כתב הערבים של ערוץ 10, יושב באותם רגעים באולפן החדשות כשתוך כדי שידור הוא מקבל לפתע שיחת טלפון מאותו רופא מלווה בצעקות שבר מהצד השני. בהחלטה של רגע מחליט שלומי לשים אותו על ספיקר ואז מתגלה, בשידור חי, גודל הטרגדיה. אין כאן שום עניין של ימין או שמאל, בעד או נגד המבצע וגם לא שאלה של למה נורה הטיל דווקא לשם? יש כאן רגע אחד קורע לב שאין מילים לתאר אותו. פשוט להקשיב ולצפות בקטע המזעזע.
ועוד זכרון אחד אישי קטן, אבל לא הצלחתי למצוא את קטע הוידאו המדובר.
בנובמבר 2002 ארע פיגוע במלון פרדייז במומבסה שבקניה שביצע ארגון אל קעידה. בפיגוע נהרגו שלושה ישראלים ו-13 קנייתים. 3 שנים קודם לכן נסעתי לטיול בקניה, עם בת זוגי לשעבר וזוג נוסף, והתארחנו באותו מלון בדיוק. המלון היה מותאם לישראלים ואפילו הוגשו בו ארוחות כשרות. הפיצוץ במלון גרם להרס מוחלט וכל האזור נסגר לכלי התקשורת. בשעות שלאחר הפיגוע חיפשו כלי התקשורת נואשות איזשהו ויז'ואל של המלון או של האזור.
לי היתה (ועדיין קיימת כמובן) קלטת וידאו שצילמתי מאותו טיול, ובו גם צילומים רבים שלנו במלון ובחוף הים הצמוד, אבל לא באמת חשבתי שזה יעניין את התקשורת.... אלא שאז קיבלתי טלפון מחבר שעבד בחדשות 10 שידע על קיום הקלטת והשהייה שלי באותו מלון והתחנן בפני שאביא לו צילומים "בלעדיים" של המלון.
תחילה סירבתי אבל לאחר מסע שכנועים מצידו נסעתי לאולפני חדשות 10 בגבעתיים. ישבתי עם עורך הוידאו ובחרנו בקפידה קטעי וידאו של המלון. היה לי בעיקר חשוב לא להראות אף דמות מאלו שהייתי איתם באותו טיול כיוון שכבר לא היה לי קשר עם אף אחד מהם. המגישה (נדמה לי מיקי חיימוביץ') אמרה בשידור במהדורה המרכזית: "הנה תמונות וידאו שקיבלנו מצלם בשם ליאור וייס שהתארח במלון מספר חודשים קודם לכן...".
נו שוין, אמת בפרסום, גם טעתה בשם וגם במועד, אבל סלחתי לה 🙂
חזרנו מ-12 ימים, זוג פלוס שתי בנות 10 ו-8, שהתחלקו לפי הסדר הנ"ל: 6 ימים מלאים בפריז, משם יום אחד בורסאי ובפונטובלו, משם יומיים בעמק הלואר וקינחנו בשלושה ימים בדיסני, איך לא? סה"כ החלפנו 3 מלונות. ביום האחרון בפריז שכרנו רכב מחברת Hertz והחזרנו אותו בתום הטיול בשדה התעופה. כמובן שאת כל הטיסות, המלונות, רכב ההשכרה והמסלול סגרתי מראש כמה חודשים לפני.
אז ראשית, מצרף פה בשמחה רבה את סדר היום המלא שלנו (לחצו על התמונות להגדלה). סדר יום ששקדתי עליו רבות בזכות כל הפוסטים, התגובות והטיפים בקבוצת פריז למטיילים, אליה הצטרפתי כבר לפני חצי שנה כשרק התחלתי לתכנן את הטיול וכבר אפתח (וגם אסיים) בתודה גדולה לכל אלו שסייעו והיו רבים כאלה.
(לחצו להגדלה)
לשמחתי הרבה עמדנו בלו"ז כמעט אחד לאחד (אגב, הדבר היחיד שלא עשינו מבחירה היה האקווריום בטרוקדרו. הסיבה לכך היתה שבקבוצה אחרת בפייסבוק, טיולון, המליצו מאוד מאוד על האקווריום החדש בירושלים לעומת אי ההתלהבות בלשון המעטה שנרשמה על זה שבפריז. לכן אמרתי לאשתי: שלא נצא סתומים - נשרוף חצי יום יקר כשבסוף יש לנו אחד מוצלח יותר בבית).
למי שמעוניין, גלריית תמונות מהטיול ניתן לראות בעמוד הפייסבוק שלי. כמו כן, ניתן להתרשם מסרטונים רבים שצילמתי בכל אתר בערוץ היו טיוב שלי.
לגבי טיפים והמלצות - יש לי כל כך הרבה, על כל מקום שהיינו בו. אני אשתדל לכתוב כאן את אלו שלא ראיתי אצל אחרים וגם את הדיס-המלצות, לא פחות חשוב. חוץ ממה שארשום כאן - כל מי שיש לו שאלה על המלונות שהיינו בהם, האתרים, המטרו, שופינג, טיול עם ילדים, רכב ההשכרה, עמק הלואר ודיסני כמובןןןןןן - אענה בשמחה.
- הסעה משארל דה גול לפריז עם חברת עובדיה הסעות. רצה הגורל ועובדיה המנהל בכבודו ובעצמו היה הנהג שלנו (הזמנו הסעה פרטית ובאותה טיסה שלנו (עם אל על) היו עוד 5 שהזמינו דרכו וכל הנהגים האחרים שלו היו תפוסים). עובדיה המתין לנו עם שלט בשדה. בחצי השעה של הנסיעה עד המלון קיבלתי ממנו כל כך הרבה טיפים והמלצות. פשוט לפתוח את הטיול בצורה מושלמת.
- כרטיסים מראש: האתרים שאליהם קניתי כרטיסים מראש ופשוט הצילו אותנו היו: מגדל אייפל, שער הנצחון, מוזיאון הלובר, בניין האופרה גרנייה וכמובן ארמון ורסאי. הכרטיסים מראש חסכו לנו דקות ארוכות ארוכות של עמידה בתורים. זה אמנם כובל אתכם ללו"ז, שכן רוכשים ליום מסויים, אבל זה שווה את זה. המלצה שלי להזמין לשעות הבוקר. זה גם מפנה את יתר שעות היום וגם האתרים הרבה פחות עמוסים. שימו לב שלאייפל, לורסאי וללובר הכרטיסים הם גם לשעה מדוייקת (אפשר לאחר עד חצי שעה). לשער הנצחון ולאופרה זה לא לשעה ספציפית כך שניתן להגיע בכל שעה במהלך היום שאליו רכשתם. אם אתם מתכוונים לעלות על מגדל המונפראנס רצוי מאוד להזמין גם אליו כרטיסים מראש.
- גוגל מפס, גוגל מפס, גוגל מפס. תלמדו לעבוד ולנווט עם גוגל מפס והחיים שלכם יהפכו להיות הרבה הרבה יותר קלים. תבנו לעצמכם מפה אישית עם המקומות, האתרים והמסעדות שתהיו בהם. אני מצרף כאן קישור למפה האישית שבניתי שיכולה בודאות לסייע לכם. לא לשכוח להצטייד במטען נייד. אם אין לכם - רוצו לקנות. במסעדות ובאתרים שונים לא תמצאו שקעים להטעין את הטלפון. חיפשתי, שאלתי. זה ממש לא דבר מקובל אצלם.
- מלון Aida opera ברובע התשיעי (10 דקות הליכה מהאופרה) בו התארחנו בפריז. ראשית, המלון מלא ישראלים (לפחות כשאנחנו היינו) בזכות ארוחת הבוקר הכשרה והסבירה בהחלט. מצד אחד זה נחמד לשמוע עברית בכל מקום, מצד שני מי שמחפש אוירה פריזאית אמיתית ורוצה קצת להתרחק מ"הישאליות" זה לא המקום. חוץ מזה המלון בסדר גמור, יחסית לשלושה כוכבים, נקי מאוד ובמיקום מצויין, סמוך למלונות נוספים, בתי קפה, מסעדות ותחבורה ציבורית. החכמה היא לא רק להיות במלון בקרבת תחנת מטרו אלא במיקום כזה שיש מספר קוים שמגיעים למקומות שונים. הצוות במלון היה אדיב מאוד. היה אגף אחד בשיפוצים, אבל זה לא הפריע כלל. לפחות לא בערב ולא בבוקר. לקחנו שני חדרי supervior שהיו גדולים מאוד ומשופצים לגמרי. סמוך למלון יש מכולות כשרות למי שזה רלוונטי.
- מסעדות כשרות מעולות שאכלנו בהן (וזה לא היה פשוט למצוא באוגוסט בגלל שרבים בוואקנס): IL CONTE, Pitzman ו-L'as du Fallafel (ממש לא רק פלאפל. בשרים על האש והכל). לגבי מסעדת מי ומי (MI VA MIׂ) הבשרית במארה. מעבר לזה שאין לה תעודת כשרות (טוענים שהאוכל כשר לחלוטין, אבל הם פתוחים בשבת. לנו זה פחות הפריע), השירות היה מזעזע. אשכרה הרגשנו כאילו לא רצו שנשב. גם המנות היו לא משהו בכלל, אבל זה כבר עניין של טעם.
- בית הכנסת הגדול בפריז. מפתיע אותי שלא ראיתי אף המלצה עליו. מדובר באחד המבנים המרשימים בפריז. גם מבחוץ ובעיקר מבפנים. היינו שם בתפילה בשבת בבוקר והיה מדהים. ממליץ מאוד מאוד גם למי שלא דתי (אם לא בשבת, בררו מתי שעות הביקור). קישור לאתר בית הכנסת.
- קתדרלת נוטראדם - כפי שכבר כתבתי בפוסט נפרד, העליה על גג הנוטרדאם שווה כל מדרגה ומדרגה (ויש 442 כאלה). לדעתי, הנוף הנשקף משם הוא היפה ביותר מכל שאר המקומות (אייפל, מונפראנס, טרוקדרו, שער הנצחון, הלב הקדוש, קומת הגג של גאלרי לאפייט וכו'). יש בקישור הזה את כל המידע כיצד להזמין תור לעלייה (ולא תוכלו בכלל לעלות בלי הזמנת תור במקום או דרך אפליקציה). טיפ חשוב: כשאתם למעלה בפסגה - להביט כל הזמן על השעון!!! בכל חצי שעה עגולה הפעמונים הענקיים מצלצלים מטרים בודדים מכם. זו חוויה בפני עצמה, אבל חשוב להיות בהיכון ולשמור על האזניים, אחרת הצלצול ילווה אתכם לאורך כל שעות היום...
- על שמועות, אגדות ודעות קדומות מול עובדות ומציאות. כמה שסיפרו לי שפריז עיר מטונפת ומלאה מהגרים. אז הנה האמת והעובדות מנק' המבט שלי: מטונפת ממש לא. יש מקום לשיפור לעומת ערים אחרות באירופה, אבל היא רחוקה מלהיות מטונפת...
לגבי פליטים/מהגרים/צוענים וכו' - באיזורים המתויירים בשעות היום לא רואים אותם בכלל. ברחובות הראשיים השאנז אליזה, ריבולי, סן ז'רמן ראינו אותם משפחות משפחות מקבצי נדבות אבל לא מעבר. גם בכניסות וביציאות מהמטרו אתה לעיתים נתקל בהם אבל זה לא באמת מפריע למישהו. הם לא מעיזים להרים את האף, אחרת מיד יעצרו אותם. המלון שלנו היה באיזור האופרה, שם לא נתקלנו בהם בכלל. לא ביום ולא בלילה.
גם מאנטישמיות והתאסלמות הפחידו אותי. קשקוש. דיברנו עברית חופשי לגמרי ויש איזורים שלמים של מסעדות ומכולות כשרות במארה וברובע התשיעי ובאיזור שער הנצחון בלי שום הפרעה ופחד. המקום היחיד שבו הייתי מוקף מוסלמים מכל עבר היה בגלארי לאפייט. הנסיכים מהאמירויות והשייחים הסעודים קונים לנשים שלהן שעונים של רולקס ושמלות של ארמאני כמו שאנחנו קונים פיצוחים :)
- אזהרה בנוגע לרחוב סן דניס Rue Saint-Denis באיזור פומפידו. על אף היותו רחוב שוקק עם המון חנויות בגדים ומסעדות, לא להתקרב עם ילדים. יש ברחוב הזה מספר חנויות סקס, סרסורים וזונות ברחוב שמחפשות קליינטים לאור היום. (כמו כן, מצטרף להמלצות הרבות שהיו כאן על כייסים ונוכלים. להסתובב אך ורק עם תיק קשור)
- שופינג. תעזבו אתכם מ-Forum des Halles, תעזבו אתכם מגאלרי לאפייט. שני מקומות מדהימים אבל ע-צ-ו-מ-י-ם. אני אישית (וגם אשתי) לא מסוגלים להסתובב בקניון של 6 קומות, מאות מאות חנויות, שהליכה מצד אחד לצד שני לוקחת 20 דקות (לא בהגזמה). הכי כיף והכי כדאי לערוך את הקניות ברחובות: ריבולי, סן ז'רמן, לאפייט (הרחוב), השאנז אליזה כמובן. הכל תמצאו שם, את כל הרשתות וגם חנויות קטנות. כל עוד מזג האויר יפה - לכו על זה.
- מטרו. מכיוון שהיינו בפריז משני עד ראשון - רכשנו את ה-navigo שהתאים לנו בול בימים וגם השתלם כלכלית לאין ערוך (על אף שבשבת לא השתמשנו בו). המטרו בלילה לא מומלץ בעליל. הומלסים שתופסים פינה (ולפעמים הרבה יותר מפינה) וחבורות צעירים שאולי לא מזיקים אבל מאוד רעשניים. אם אתם צריכים לחזור בחשיכה למלון - רק מונית (זה ממש לא אומר שפריז עיר מסוכנת. ממש ממש ממש לא, אבל היתה הרגשה לא נעימה כשנאלצנו לחזור במטרו בחשיכה וזה כך בכל עיר באירופה שהייתי).
- סינים לא יודעים לצלם. נקודה. אם אתם רוצים תמונה משפחתית או זוגית, לא לבקש מתיירים סינים. יפנים וקוריאנים בהחלט כן. סינים לא. איך מבדילים? פשוט מאוד: יפנים וקוריאנים דוברי אנגלית רהוטה. סינים לא יודעים מילה באנגלית (וסליחה על ההכללה...)
- ארמון וגני ורסאי - חוץ מההמלצה על רכישת כרטיסים מראש כדי לחסוך את התורים האדירים, ממליץ בחום לקחת קלנועית בעלות 34 יורו לשעה. הגנים כל כך גדולים שהליכה ברגל ממקום למקום תתיש אתכם. רק כשתקבלו מפה של הגנים תבינו עד כמה הם גדולים. המלך לואי ה-14 לא חסך על אף מטר רבוע.
- אתרים שהיו לי דילמות לגביהם, אבל שמח מאוד שהלכנו אליהם: הפנתיאון וארמון פונטובלו - משכנו של נפוליאון. שני מקומות מדהימים שישלימו לכם את התמונה בכל מה שקשור לתרבות של צרפת ולמהפיכה הצרפתית. גם על הלובר אני לא מתחרט בכלל, אמנם חוץ מהמונה ליזה עשינו אותו ב"ויש" והקדשנו לו רק שעתיים (אפשר בשקט לבלות שם יום שלם אם לא יותר), אבל המקום עצמו מדהים (והיי, ילדים חינם)
- עמק הלואר, למי שרלוונטי, הספקנו רק 4 טירות מהרשימה: שאמבור, אמבואז, שברני ושאנסונו המדהימה ביותר. כולן מומלצות, אבל אם הייתי צריך לוותר על אחת לטובת טירה אחרת או בשל חוסר זמן - הייתי מוותר על שברני. נק' המוצא שלנו היתה העיר אורלינס. עיר עתיקה יפיפיה עם קתדרלה מרשימה. התארחנו במלון mercure orleans ארבעה כוכבים והיה מושלם. בכלל, עמק הלואר זולה משמעותית מפריז במחירי המלונות.
- ה-waze בעמק הלואר כל כמה דקות מחליט להתאבד ולוקח לו המון זמן לחזור לחיים. הקליטה שם על הפנים כנראה בגלל כל היערות והעצים. לא לבנות עליו בשום אופן. או שתשתמשו במפה פיזית או שתורידו מראש מפה לנייד ואז יש צורך ב-GPS בלבד. אפשר גם להסתמך על השילוט שמאוד ברור.
- דיסני - מלון Davy Rocket Ranch. מדובר במלון שותף של דיסנילנד, שעלות הכרטיסים לשני הפארקים כלולה בעלות המלון לאורך כל השהות ומאפשרת כניסה של שעה וחצי אקסטרה מ-8:30 עד 10:00 לאורחי 5 המלונות השותפים בלבד כשהפארק כמעט ריק. רק זה היה שווה. אמנם לא כל המתקנים פעילים אבל הספקנו המון המון בשעה וחצי הזו (בשני בקרים). המלון עצמו הוא מלון בקתות משפחתיות ענקיות. פסטורלי ושקט. הבקתה מאובזרת לחלוטין, כולל מזגן כמובן. ממש צימר. למלון אין חדר אוכל. את ארוחת הבוקר אוספים ואוכלים עצמאית בבקתה או בפארק. זה המלון השותף היחיד שאין לו שאטלים לפארק כך שהוא רלוונטי רק אם אתם עם רכב או להזמין uber מדיסני (מאמין שתמצאו תמיד נהג פנוי, אבל זה כמובן הימור). מדובר על נסיעה של 15 דק' והחניה בפארק חינם.
- דיסני - חשוב לדעת: כשאומרים לכם שהמלון נמצא "רק 10 דק' מהפארק" זה לא שאתם תוך 10 דק' בפארק. מדובר במתחם עצום! תחנת השאטל ממוקמת מול הפלאנט הוליווד - מרחק של עוד 10 דק' הליכה עד השערים לשני הפארקים. ואם אתם עם רכב תוסיפו עוד 10 דק" הליכה מהחניון. שלא לדבר על שני תורים שתצטרכו לעבור בכל כניסה ויציאה: הבידוק הבטחוני והכניסה עם הכרטיס. יש שעות שהתורים בהם ארוכים מאודדדד (עד חצי שעה המתנה).
- דיסני - לא לפספס בשום אופן את מופע הסיום. גם אם אתם עם ילדים קטנים - עדיף לוותר על מתקנים שיישנו צהריים ולא יפספסו את המופע. המיצג הכי יפה שראיתי ever שישאר אצלי חרוט לנצח. זיקוקים ומזרקות ופירוטכניקה. אין מילים. מדהים מדהים מדהים.
- דיסני - מתקן הנמו בסטודיו לא מתאים בכלל בכלל לילדים. לא יודע מה עבר עליהם, אולי בגלל שהוא לא 360 מעלות הם לא ציינו/דירגו אותו ככה, אבל מה שנראה כלפי חוץ כמתקן נחמד ורגוע - מתגלה ממש כלא כזה. אני יצאתי מבועת ממנו.
והכי חשוב: פריז מדהימה, בטוחה, מזמינה. רק לרצות להישאר שם עוד ועוד.
ומילה אחרונה למנהלי וחברי קבוצת פריז למטיילים היקרה. כאמור, כבר לפני חצי שנה הצטרפתי כדי לתכנן את הטיול (נדדתי מקבוצה מעולה אחרת - אמסטרדם למטיילים). אין לי מילים להודות על כל העזרה שקיבלתי. פשוט תודה ענקית לכולם! בנוסף, אני מקווה שהצלחתי גם לסייע לאחרים משיעורי הבית שהכנתי. אני אמשיך לנדוד לקבוצה הבאה לקראת תכנון הטיול המשפחתי הבא אחרי שייבחר היעד.
1. קודם כל, ואולי הכי חשוב, שאפו ענק ענק לכל מי שדאג שכל המשחקים ישודרו בחינם. זה ממש ממש לא מובן מאליו, לפחות לא לי. כן, אני מכיר את התגובות בסגנון זה על חשבון כספי המיסים שאנחנו משלמים ותלונות על איכות השידור והשדרנים והפרשנים והאולפן המיושן... קשקוש, קשקוש, קשקוש. קיבלנו חודש מלא של שידורים ואין לי אלא להוריד את הכובע למי שדאג לזה.
2. צרפת הפתיעה אותי בגדול. בהימור שלי, לא הייתי אפילו קרוב. הלכתי על ברזיל לאורך כל הדרך מתוך אמונה ותקווה שהם יהיו חייבים לעשות תיקון מהמונדיאל הקודם וינצחו את גרמניה בגמר. דווקא בגלל שצרפת הגיעה עד גמר היורו האחרון - לא ראיתי אותה עושה שני טורנירים מוצלחים ברצף. טעיתי. נביא אני כבר לא אהיה. מאמבפה ממש לא נפלתי כמו שהפרשנים מהללים אותו. אני מקווה שהוא לא לוקח את זה אישית.
3. קרואטיה לא הפתיעה אותי בכלל. להבדיל מברזיל (ניימאר), ארגנטינה (מסי), פורטוגל (רונאלדו) - אף שחקן קרואטי הוא לא ה-שחקן המרכזי בקבוצה שבה הוא משחק. וזה בדיוק המתכון לנבחרת מנצחת. כאב ראש ענק למאמן בצד השני: אין על מי לשים דגש וככה אתה מקבל 11 על המגרש שאתה לא יודע מאיפה תבוא לך ההתקפה והגול.
4. מילה גם על הנבחרת שאני אוהד כבר שנים - נבחרת אנגליה. שלא נתבלבל - זו לא נבחרת שהיתה שווה חצי גמר אבל מעבר לכבוד שהיא בהחלט הביאה, יש ניצוצות של עתיד מבטיח. אגב, אנגליה היא הנבחרת היחידה (!) במונדיאל שכל השחקנים בסגל משחקים בליגה המקומית. אפילו לסעודים יש לגיונרים. זה מאוד תמוה. איך ייתכן שאף קבוצה מחוץ אנגליה לא תהיה מעוניינת באף שחקן אנגלי (ותהיה מוכנה לשלם עליו יותר מאשר הוא מרוויח בפרמיירליג)?
5. את המונדיאל הבא (וגם זה שאחריו) גרמניה לוקחת בהליכה. נראה לי שזה ברור לכולם. אין מצב בעולם שגרמניה תוכל להרשות לעמה שני טורנירים כושלים. לא בעבר, לא בהווה, לא בעתיד.
6. אכזבת המונדיאל שלי היא לא גרמניה, גם לא ספרד, ארגנטינה ופורטוגל שעפו בשמינית. אכזבת המונדיאל האמיתית שלי היא יבשת אפריקה. יבשת שלמה שנעלמה בטורניר. האמת שכבר במוקדמות תהיתי איך נבחרות כמו תוניסיה, מרוקו ומצרים העיפו נבחרות כמו קמרון, חוף השנהב וגאנה, אבל כך או כך, שום דבר אמיתי לא ראינו הטורניר מהיבשת הזו. הפעם האחרונה שבה אף נבחרת אפריקאית לא העפילה משלב הבתים היה ב...ספרד 1982.
7. אם הייתם שואלים כל אוהד כדוגל לפני המונדיאל מה פירוש המונח VAR - אני בספק אם מישהו היה יודע. אין לי שום מילה רעה לומר על השימוש במצלמות ואין לי שום בעיה עם זה ששופטי הכדורגל לא יקבלו בעצמם החלטות מכריעי משחק וקובעת עולה. מצידי שהשופטים יהפכו להיות כמו שופטי הטניס - מקריאי תוצאה ושומרי סדר (מקווה שאין בקהל שופטי טניס שיתהפכו עלי עכשיו). מצידי שכל החלטה תהיה מגובה במצלמות העיקר שלא יהיו טעויות, נקודה. טעויות הן לא חלק מהמשחק! חלאס, העולם התקדם. מישהו יכול לתאר לעצמו ריצת 100 מ' או קפיצה לרוחק בלי שימוש בטכנולוגיה? גם הטענה המגוחכת של עצירה שטף המשחק היא קשקוש. כדורסל עוצרים, פוטבול עוצרים, אז למה לא כדורגל???
8. בתחושה שלי, מאמני הנבחרות, שמחפשים ליגיונרים בליגות השונות באירופה, משום מה לא לגמרי סופרים את הליגה האיטלקית. הליגה האנגלית והצרפתית והספרדית קורצת להם הרבה יותר. זה התחיל עם ניינגולן הבלגי, השחקן המצטיין של רומא, שבכלל לא זומן לסגל, זה המשיך עם פאולו דיבאלה, החלוץ שסחב את יובנטוס עונה שלמה, אבל בארגנטינה רק חימם את הספסל. וזה כלל גם את חוסה קאייחון הספרדי שכבש העונה 12 שערים במדי נאפולי והוביל אותה לסגנות ופיליפה אנדרסון הברזילאי המעולה של לאציו. שניהם לא זומנו לסגל. אני לא יודע אם זה קשור לאי העפלה של איטליה למונדיאל, אבל לי זה הרגיש ממש תחושת פספס לא לראות אותם ועוד רבים אחרים.
9. כמידי מונדיאל, המשחק על המקום השלישי הוא המשחק המיותר עלי אדמות. מיותר כמו כפתור ה"איני הנהג" ב-waze. הצעה שלי לפיפ"א למונדיאל הבא: מכיוון שהמונדיאל הבא-הבא, ב-2026, יהיו עם 48 נבחרות (וספק אם אפילו אז ישראל תצליח להעפיל), לפחות תעשו שהמשחק על המקום השלישי יהיה בעל משמעות וייקבע שהמנצחת תעפיל אוטומטית למונדיאל הבא ללא מוקדמות (יחד עם שתי העולות לגמר). אז נראה משחק על המקום השלישי שהוא לא פחות מהגמר עצמו. דבר דומה עשו באליפות אירופה לנבחרות בכדורסל ב-2015 כשמקומות 1-5 העפילו אוטומטית לאולמפיאדה בריו 2016
10. הקאטרים באים: המונדיאל הבא ב-2022, מעבר למיקום ההזוי בקאטר, באמצע המדבר, הולך להיות משוחק באמצע העונה - בנובמבר-דצמבר. לא ברור מה יהיה עם הליגות המקומיות שיאלצו לצאת לפגרה כדי לקיים מונדיאל ועוד יותר: איך אנחנו האוהדים נעביר את הקיץ בלי כדורגל??? משום מה יש בי עוד שמץ של תקווה שמישהו בפיפ"א יתעורר וישנה את ההחלטה ההזויה הזו (וכנראה גם המשוחתת). אבל אם זה לא יקרה - היי, לפחות לא צפוי לרדת גשם בזמן טקס הענקת הגביע. ️
הרעיון לבנות מצעד שירי פרידה ישב לי בראש תקופה מאוד ארוכה, על אף שמדובר במשימה קשה מנשוא. מעולם לא נתקלתי במצעד כזו או אפילו משהו דומה. כמעט בכל הזדמנות אנו עדים רק למצעדים כגון המצעד השבועי והמצעד השנתי, ומצעד העשור ולעיתים אף מצעד של השירים היפים ביותר של אותו אמן. אבל מצעד שירי נושא? (במקרה הזה שירי פרידה) מעולם לא. אז זה המצעד שאני עומד להגיש לכם (על דעתי בלבד): מצעד שירי הפרידה היפים ביותר.
בלי להיכנס יותר מידי לסיפור האישי שלי, אני חושב שכל אחד צריך לחוות פרידה אמיתית כדי להעריך באמת שירי פרידה איכותיים. ובתור מי שחווה פרידה בחייו אני יכול להעיד ולספר לפחות על עצמי ששירי פרידה מסייעים בתקופה הקשה. לאו דווקא שירי דיכאון ולאו דווקא שירי געגוע, אבל כן שירים שמסייעים בהתמודדות ובהתגברות ובנסיון לפתוח דף חדש לאחר שנגמר הקשר, קשה ככל שיהיה.
ואם הפרידה קשה, כתיבת שיר פרידה איכותי, אמיתי, נוגע ומרגש - היא בודאות קשה לא פחות...
מבין עשרות אם לא מאות שירי פרידה בחרתי את ה-50 היפים והנוגעים ביותר לדעתי. הבחירה לא היתה קלה בכלל, ישבתי על כך בכובד ראש וזמן רב, אך בסופו של דבר גיבשתי את הרשימה שאני שלם עימה לחלוטין נכון להיום. מי יודע? אולי בעתיד עוד ייכתבו שירים יפים ונוגעים יותר שייכנסו אל המצעד.
למען הסר ספק, הכוונה לשירי פרידה לאחר סיום קשר רומנטי ולא פרידה לאחר מוות (יהיו כאלו שיגידו שהקושי לא שונה בהרבה ולראיה אנשים שהחליטו לשים קץ לחייהם בשל אהבה נכזבת ואל לנו לשפוט אותם).
הרשימה שאתם עומדים לראות הינה רשימה של שירי פרידה ישראלים בלבד, הן זמרים והן זמרות, הן שירים ים תיכוניים (מזרחיים) והן שירים "מערביים" (לא קיפחתי אף מגזר). אילו היה מדובר במצעד לועזי, או מצעד מעורב ישראל ולועזי, היה זוכה השיר Wish You Were Here של להקת Pink Floyd. להערכתי זהו שיר הפרידה המושלם ביותר ever.
כלל אחד חשוב שקבעתי: כל זמר או זמרת מופיעים במצעד עם שיר אחד בלבד (אלא אם הם שרים שיר בהרכב או להקה). אם היה זמר עם יותר משיר פרידה אחד (ויש לא מעט כאלו) - בחרתי את השיר היפה ביותר שלו לדעתי.
ואחרי ההסבר וההקדמה - בואו נצא לדרך!
רק בקשה קטנה לי אליכם: אם כבר הגעתם עד כאן לבלוג שלי ואם כבר החלטתם לעיין בפוסט הזה - בבקשה אל תגלגלו ישר למטה למקום הראשון. תשאירו את זה כהפתעה בשבילכם (ולדעתי המקום הראשון הוא בהחלט הפתעה, אפילו לי...). בבקשה עיברו על הרשימה שלי מהמקום ה-55 ומטה (ממליץ כמובן אפילו להאזין לשירים). אתם גם יותר ממוזמנים לקרוא את נימוקי הבחירה שלי עבור כל שיר.
מקום 56 - בואי ניפרד - חמי רודנר
מילים ולחן: חמי רודנר. באופן סימבולי, דווקא השיר עם השם הכי מתאים למצעד שירי הפרידה נמצא אצלי במקום האחרון (או יותר נכון להגדירו: המקום שפותח את המצעד). מבחינתי, מדובר בשיר יפה ושקט, אבל קצת בנאלי מידי. חמי ככל הנראה מדבר על פרידה בשל בגידה. אפשר להבין זאת מהמשפט: "הו מתוקה שלי פישלת בגדול, אני רוצה לסלוח אבל לא יכול..."
מקום 55 - אינך יכולה - החלונות הגבוהים
מילים: יורם טהרלב, לחן: שמוליק קראוס. שיר ישן נושן של אחת הלהקות הטובות שידע הזמר העיברי - אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ. שיר שניתן לכנותו שיר תחנונים לאשה שרוצה לעזוב אך הגבר מנסה לשכנע אותה בכך דרך להישאר איתו. לטעמי השיר קיצבי מידי עבור שיר פרידה ועל אף ששיר פרידה לא חייב להיות שקט ועצוב - יש משהו בקצב של השיר שלא מסתדר עם המילים שלו. המשפט הנועל את השיר "יש גשם בחוץ ואת נשארת איתי" לא מובן לי בכלל. האם זו באמת הסיבה שתגרום לה להישאר???
מקום 54 - זה שיר פרידה - אריק סיני
מילים ולחן: שלמה ארצי. שיר ידוע ומוכר, אבל לטעמי קצת שחוק. בנוסף, אני אישית לא הצלחתי למצוא איך פרידה, בין אם היא כואבת או לאו, מתיישבת עם משפט כמו "אני אומר תודה ואחר כך נושק"? גם הלחן של שלמה ארצי הוא לטעמי קיצבי מידי, יותר שיר רוק, ופחות מתחבר לפרידה על כל משמעותיה.
מקום 53 - אין בי כח - עומר אדם
מילים ולחן: אבי אוחיון. לעומר אדם, כיאה לזמר בז'אנר הים התיכוני, יש מספר שירי פרידה. זהו לדעתי היפה ביניהם (שמספיק לו רק למקום הזה במצעד שלי). גם השיר הזה, מדובר על בגידה אבל בתוספת שמקובלת של 'השארת אותי שבור'. ובכל זאת, מדובר בשיר יפה. המשפט שהכי התחברתי אליו היה: "אין בי כח לך לסלוח לוותר למחול, לשכוח את הכל, אני רוצה אבל פשוט לא יכול"
מקום 52 - כל הנחלים (שיר סתיו) - אריק לביא
מילים: עמוס קינן, לחן: יוחנן זראי. אחד השירים המוכרים בכלל ושל אריק לביא בפרט, אבל צריך באמת להקשיב למילים כדי להבין שזו שיר פרידה, אפילו שיר פרידה קלאסי, עם ביטויים כגון "האהבה כבר מתה", "ואת היסטוריה", "מדוע זה ברחת ממני" ועוד כהנה וכהנה. לא ממש משתמע שאריק לביא שר בקול שבור. לי זה נשמע יותר כמו: אם הלכת - טוב שהלכת. את כבר לא מעניינת אותי.
מקום 51 - אני קורא בשמך - איציק קלה
מילים: יוש גרנות, לחן: עממי. שיר מרגש באמת של זמר עם קול ענק שחודר לנשמה. כיאה לשירים בסגנון עם למנגישה יש תפקיד חשוב מאוד והיא מוסיפה רבות. כמובן שהמשפט הכי חזק בשיר: "בלילות של נדודים את חסרה לי ואני כל כך בודד".
מקום 50 - אהבת נעורי - שלום חנוך
מילים ולחן: שלום חנוך. די נדיר למצוא אצל רומנטיקן כמו שלום חנוך שיר פרידה. כמעט כל השירים שלו בנושא זוגיות הם על אהבה חיה, אבל אחד השירים הבודדים שכתב בנושא, מתוך האלבום 'אור ישראלי' שיצא בשנת 2003, הוא שיר מקסים, מרגש ונוגע. מתוך מילות השיר ניתן אמנם להבין מדובר באהבת נעורים שנגמרה, שהיא קצת שונה מאהבת בוגרים, אבל הזכרון ממנה נותר חזק לא פחות.
מקום 49 - עוד ניפגש - אריק איינשטיין
מילים: אריק איינשטיין, לחן: שם טוב לוי. מקום אחד מתחת לשלום חנוך נמצא חברו הטוב אריק איינשטיין שגם הוא, בדיוק כמו שלום חנוך, לא "מצטיין" בשירי פרידה ואני מודה שהייתי צריך ממש לנבור בין שיריו כדי למצוא שיר פרידה מוצלח (כי אין באמת מצעד בלי אריק איינשטיין). עוד ניפגש הוא שיר שאני מכנה 'שיר געגוע אופטימי' למישהי שאולי עוד תחזור, כשהמשפט שהכי תפס אותי בו: "יש כאן הכל אבל אין אותך"...
מקום 48 - איתך ובלעדייך - אבי סינואני
מילים: אילן גולדהירש, לחן: אבי סינואני. אני מודה ומתוודה, היתה לי התלבטות גדולה לגבי השיר הזה. לא בגלל שהוא לא שיר יפה. ההיפך. מדובר בשיר מדהים. ההתלבטות היתה אם זה אכן שיר פרידה, או שמא בסה"כ שיר של גבר שמתאר מה עלול לקרות אם בת זוגו חלילה תעזוב אותו. בסופו של דבר, החלטתי הוא יותר שיר פרידה מאשר שיר אהבה ומקומו במצעד. כמו כן, את המשפט "איתך, כל כך קשה בלתי ברור ומסתורי" אני מפרש כקשר שברירי שעלול כל רגע להתנפץ.
מקום 47 - אל תשאלי - גיל ויין
מילים ולחן: גיל וינגרטן. מסוג השירים שאני מזדהה איתם יותר מכל: מעין מכתב שמקריא הזמר לאקסית שלו, רק שלא ממש ברור מה מטרת המכתב והאם הוא מעוניין שהם יחזרו להיות שוב ביחד. כך או כך, השיר עצמו מאוד יפה והוא מעין פנטזיה (של הרבה כאלו שנפרדו) לכתוב מכתבים לזו שכבר רחוקה.
מקום 46 - איפה את אהובה - יהורם גאון
מילים ולחן: לאונרדו פאביו. תרגום: תלמה אליגון רוז. מבין שירי האהבה הרבים של יהורם גאון, בולט במיוחד דווקא שיר על אהבה שנגמרה. את השיר תרגמה מספרדית תלמה אליגון רוז בשנת 1969. המשפט היפה ביותר בשיר הוא ללא ספק "שוב לא אוכל לשכוח אהובה, איפה הם הימים שלא ישובו עוד, לא הם לא ישובו לא לא". השימוש במונח "אהובה" על מישהי שכבר נפרדה ממנו לא מתיישב אצלי בקלות נפש. גם אם אתה עדיין אוהב אותה (דבר לגיטימי לחלוטין) לא הייתי ממשיך לכנות אותה "אהובה".
מקום 45 - קשה בלעדיך - שרון לפשיץ
מילים ולחן: שרון ליפשיץ. איזה כיף שיש לנו ייצוג נשי ראשון (וממש לא אחרון) במצעד שלנו ועוד של זו שגם מבצעת, גם כתבה וגם הלחינה את השיר היפה הזה ורק חבל שנעלמה בשנים האחרונות כי יכלה לכתוב עד המון שירים יפים. בתור גבר, קצת היה לי קשה להיכנס לראש של אישה ולהבין את תחושותיה לאחר הפרידה, אבל בהאזנה למילים מבינים מהר מאוד שהכאב אותו כאב, ההתמודדות היא לא פחות קשה ולא שונה בהרבה בין נשים וגברים. שרון מתארת כאן גבר שפגע בה ובכל זאת קשה לה בלעדיו. ניגוד לא קל בכלל.
מקום 44 - אל תלכי עכשיו - יהודה פוליקר
מילים ולחן: יהודה פוליקר. באופן מפתיע, לקח ליהודה פוליקר המון זמן (לדעתי) להוציא שיר פרידה איכותי באמת, זאת על אף שהוא נתפס כזמר שעצב וגעגוע מככבים בשיריו, אבל יותר בהקשר של מוות וזכרון. לדעתי אל תלכי עכשיו, שיצא בשנת 2010 במסגרת האלבום 'אהבה על תנאי', הוא שיר שונה ממה שאנחנו רגילים מפוליקר וטוב שכך. המשפט שהכי התחברתי אליו בשיר: "ועכשיו כשהכול מתערבב בתוכי סימני שאלה מסמנים את דרכי אל תלכי עכשיו אל תלכי".
מקום 43 - נפרדנו כך - אבנר גדסי
מילים: סמדר שיר, לחן: אבנר גדסי. כשמדברים על שירי פרידה, אין אחד שהשיר הזה לא קופץ לו בראש כשיר פרידה אולטימטיבי. בשנת 1972 כתבה המשוררת סמדר שיר את השיר המדהים הזה והוא הופיע באלבומו הראשון של גדסי, שהלחין אותו, והפך מיד ללהיט ולהצלחה גדולה. אגב, פרט טריוויה מעניין שקראתי: לאחר מותו של דודו טופז בשנת 2009, חשפה סמדר שיר לראשונה שהשיר נכתב בהשראת פרשיית האהבים שלה עם דודו טופז.
מקום 42 - אין כמוה - רמי קליינשטיין
מילים: מאיר גולדברג, לחן: רמי קלינשטיין. שיר מדהים מהרפרטואר המפואר של רמי קליינשטיין שמתאר בצורה מושלמת מהי באמת פרידה כואבת: "כשהבית ריק, הבית ריק, לא משנה לי אם אני צודק". שמתי לב שמוטיב ה'צודק' חוזר על עצמו אצל רמי קליינשטיין. שנים מאוחר יותר שר רמי בדואט עם קרן פלס בשיר 'לחיות': "להיות צודק ובכל זאת לוותר". השיר 'אין כמוה' יצא במסגרת האלבום אהביני בשנת 1991.
מקום 41 - אל נא תלכי - יואב יצחק
מילים: רחל שפירא, לחן: יוני רועה. יואב יצחק ידוע כזמר עם קול מרגיע ושקט ולכן מתאים לו מאוד לשיר שירים על אהבה חיה ואהבה שהיתה ונגמרה. יוני רועה הלחין שיר מקסים למילותיה של רחל שפירא - משוררת דגולה ומרגשת שכתבה כמובן את 'אדבר איתך', 'בראשית', 'דרישת שלום' ועוד רבים. רחל גם תככב אצלנו במצעד בהמשך. יש למה לצפות. גם השיר הזה הוא שיר תחנונים רגע לפני פרידה, מה שלא ממש עוזר והיא מחליטה לקום ולעזוב.
מקום 40 - מסיבה בחיפה - האולטראס ואיתי לוי
מילים: דן ברטוב, גיל וינגרטן ואליהו פרץ, לחן: גיל וינגרטן. בואו נצא לרגע משירי הפרידה הנוסטלגיים ונדבר על שיר חדש, הכי חדש במצעד שלנו, שיצא לאור בקיץ 2016 ומאז הספיק לצבור ביו-טיוב (נכון להיום) כ-28 מיליון צפיות. (אני אישית שמעתי אותו לפחות 20 פעמים...). בואו גם נצא לרגע מהשירים השקטים ונקבל שיר פרידה קיבצי ומדליק שמדבר יותר על אהבה של בני ה-20 (שהפרידה בגיל כזה יכולה לכאוב לא פחות) ומילים שמדברות אלי מאוד: לא רק שאת כבר לא איתי, אלא כבר רואים אותך עם מישהו אחר. כאילו שאחרי נעיצת הסכין עוד ממשיכים לסובב אותה...
מקום 39 - סיוון - יגאל בשן
מילים: שמוליק צ'יזיק, לחן: יגאל בשן ושמוליק צ'יזיק. את השיר 'סיוון' של יגאל בשן אפשר להגדיר כשיר בסך-הכל על אהבת ילדות, מקסימום אהבת נעורים, אז למה לעשות סיפור ממישהי שאהבת לפני שנים רבות, אבל נמצאת כבר "הרחק מכאן" תרתי משמע? אלא שלעיתים קרובות דווקא האהבה הראשונה היא זו שמניחה את היסודות לשאר האהבות שיבואו אחיה ואם הפרידה ממנה תהיה קשה - זה ישפיע בודאות גם על האחרות. חוץ מזה, מדובר באחד השירים הידועים והאהובים בכלל ושל יגאל בשן בפרט.
מקום 38 - אהבה אסורה - זהבה בן
מילים: סוזי אקמן רוגובין, לחן: ישי אמיר. שיר הנושא מתוך הסרט 'אהבה אסורה', בכיכובם של יחזקאל לזרוב ואיילת זורר, הוא שיר מדהים, לא פחות מהסרט. למי שלא מכיר את העלילה, הסרט מגולל את סיפורו של בחור חילוני שמתאהב בחרדית. באמצעות ספרי הסוד היהודיים הוא מנסה לזכות באהובת לבו על אף שהובטחה זה מכבר לגבר אחר. השיר עצמו הוא לא ממש שיר פרידה אולטימטיבי אלא הרבה יותר שיר תקווה וגעגוע לאהוב, אבל אם מתנתקים מהסרט ומקשיבים למילים - זהו בהחלט תיאור שיש בסיפורי פרידה רבים, או כבר ששרה זהבה בן בקולה המרטיט: "געגועים לחיבוקים חמים, נזכרים רק ברגעים יפים, כייף זה היה, עכשיו עצוב לי נורא".
מקום 37 - נולדתי איתך (עד נשימתי האחרונה) - עוזי חיטמן
מילים ולחן: עוזי חיטמן. לטעמי, אחד השירים היפים שביצע של עוזי חיטמן, שלא זכה למספיק הכרה. מי שמאזין למילים קצת לא מצליח להבין את "ההשלמה" של עוזי חיטמן על המצב של הפרידה. לי זה נשמע כאילו הוא סולח לאהובה שבגדה בו, שעזבה אותו, והוא מקבל את זה בשוויון נפש שקצת פוגע בשיר המדהים הזה. אתה כן מצפה שהוא יביע את כעסו באיזשהו אופן. זה לא קורה בשיר וחבל. מצד שני, מה שמסביר את זה זה כמובן המשפט "ואהבתי אותך ועדיין אוהב ומחכה ומאמין שתחזרי". משפט שהייתי יכול להזדהות איתו בקלות.
מקום 36 - בגשם נרטב - עופר לוי
מילים: דוד זיגמן, לחן: ספרדי. הנה דוגמא חיה ששיר פרידה, או אפילו שיר דכאון על אהבה שנגמרה, ממש ממש לא צריך להיות עצוב ומדכא אלא דווקא קיצבי וקליל ועוד של זמר ים תיכוני. מדובר באמת בשיר מקסים של עופר לוי, שאכן יש לו ברפרטואר לא מעט "שירי בכי" אבל מאוהב בגשם, על אף הטקסט הלא קל (הכל יחסי) הוא ממש לא כזה."מול ביתך עומד בגשם נרטב, מחכה רק לך מאוהב. אין מילים בפי כדי לתאר, לפתע עברת עם אחר, או או זה את ליבי שובר". מה מתאים יותר מאשר לשיר בית כזה בקול שבור, אבל אצל עופר לוי זה עובר בקלות, מה שהופך את השיר למיוחד במינו.
מקום 35 - בלעדייך - גידי גוב
מילים: דן מינסטר, לחן: יוני רכטר. שיר ותיק שכבר חוגג 30 שנה ויותר ועוד אומן שמרבה לשיר על אהבות, פרידות ומשברים. המקצב של 'בלעדייך' קצת שונה מהשירים האחרים במצעד ומי שלא מקשיב למילים לעולם לא יצליח לנחש שמדובר בשיר פרידה כואב. אבל בהאזנה למילים - התמונה מתהפכת ומדובר בשיר עצוב עצוב. המשפט "בלעדייך כל העיר הזאת ריקה והרחובות בה יתומים" מבטא מה שרבים שחוו פרידה מרגישים: ריקנות לא רק בפנים, אלא גם כלפי חוץ. כאילו העולם עמד מלכת.
מקום 34 - הייתי בגן עדן - שרית חדד
מילים: אהוד מנור, לחן: שמעון בוסקילה. שכנוכחתי שמי שכתב את המילים לשיר הזה הוא אהוד מנור - הרמתי גבה. לא בגלל שזה לא שיר יפה, ההיפך, זה שיר יפיפה לדעתי, אבל משום שלא הסתדר לי החיבור של שרית חדד לאהוד מנור. מסתבר שיש הפתעות (נעימות) בחיים. אז מה בעצם שרית מתארת בשיר הזה? משהו שלא כל-כך מובן לי עד הסוף. היה לה כל כך טוב עם האהוב, המון מטאפורות של גם עדן ופרחים וריחוף, אבל אז הגיעה הפרידה (כנראה באשמתו) וכעת היא שבר כלי לחלוטין. עד כאן הכל עוד איכשהו בסדר, אבל הביטוי "זה סיפור כל כך ישן וידוע" מבלבל מאוד. ואי אפשר בלי הקול המדהים של שרית שמרסק את הלב לחתיכות.
מקום 33 - נאמר כבר הכל - החברים של נטאשה
מילים ולחן: ארקדי דוכין. עוד לפני שארקדי דוכין יצא לקריירה עצמאית, יצא השיר המופלא הזה במסגרת אלבום הבכורה של להקת החברים של נטאשה שהיה גם השיר הנועל את האלבום. בהמשך לשיר 'מלנכולי' מאותו אלבום, הפרידה שארקדי מתאר השיר הזה היא קשה מנשוא "...פשוט לא יכול, הלילות ארוכים והפחד. את לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד". אישית היה לי קצת קשה להתחבר לכבדות הזו, אבל זה כמובן לא מפחית כהוא זה בשיר המדהים הזה.
מקום 32 - נזכר אני במבטך - זוהר ארגוב
מילים: שאול נדב ישראלי, לחן טורקי. שבעה תקליטים (לא כולל אוספים והופעות חיות) הספיק להוציא זוהר ארגוב, גדול הזמרים הים-תיכוניים, לפני מותו. האלבום 'אלינור' בשנת 1980 היה לדעתי האלבום היפה והמוצלח ביותר שלו. מתוך אלינור מופיע השיר הזה שהוא שיר פרידה מושלם וגעגוע לאהובה ומשום מה הפך להיות שיר אהוב ביותר גם על אוהדי כדורגל רבים. מעבר לגעגועים הרבים המתוארים, אהבתי את הפנטזיה שמתוארת בבית האחרון של השיר: "מעל ראשי חגה יונה וממלמת בשפתה מדוע היא לא איתך והיא עודנה מחכה. שובי אלי אהובתי ראשך הניחי על כתפי ואלחש לך אהבתי אני שלך ואת שלי". ואיך אפשר בלי מילה על האינטרו - נעימת הפתיחה. אולי השיר עם האינטרו היפה ביותר בכל המצעד.
מקום 31 - לא ידעתי שתלכי ממני - מתי כספי
מילים: אהוד מנור, לחן: מתי כספי. שיר ישן נושן של מתי כספי, שראה אור באלבום 'הפעמון' משנת 1976, נותר עד היום ויהיה בודאי גם בעתיד שיר פרידה אולטימטיבי על מישהי שקמה ועזבה לפתע "בלי לומר מילה, בלי להזהיר". יהיו כאלו שיגידו שאלו מסוג הפרידות הקשות ביותר, הפרידות המפתיעות, אלו שלא ניתן להתכונן אליהם מראש. אני אישית חולק על כך. להבדיל אלפי הבדלות ממוות פתאומי, אני חושב שדווקא יחסים שעלו על שרטון, בלי יכולת להחזיר את הספינה לחוף מבטחים, על אף האהבה, היא קשה יותר. כך או כך, השיר של מתי כספי הוא שיר מדהים.
מקום 30 - חושב עליה - עידן יניב
מילים ולחן: ליאור דטאוקר. שיר מקסים, פשוט שיר מקסים. במשך תקופה ארוכה מאוד היזדהתי עם השיר מאוד ובעיקר עם המשפט: "מנסה להתגבר, היא עם אחר". במצעד השנתי של רשת ג' בשנת 2006, השנה בה יצא השיר, הוא הגיע למקום השני כשהוא משאיר מאחור שירים מדהימים אחרים שיצאו באותה שנה (של קרן פלס, נינט טייב, אייל גולן ושרית חדד שהוציאו אלבומים באותה שנה). המחשבות על האקסית הם דבר שלא ניתנים לשליטה, כמו גם חלומות עליה...
מקום 29 - שיר כאב - מאיר אריאל
מילים ולחן: מאיר אריאל. בלי קשר לשירי פרידה, אני חובב בלדות, אני מעריץ דגול של של בלדות ולכן לא יכול להיות מצעד בלי בלדה ואם כבר אז של גדולי הכותבים של ישראל בתחום - מאיר אריאל. נדיר למצוא אצל מאיר אריאל שיר פרידה. רוב שירי הזוגיות שלו הם על היחסים שבינו לבינה, אבל לא על פרידות דווקא. עד שהגיע השיר הגאוני הזה. שיר כאב, שיצא לרדיו כסינגל הראשון ומושר בגוף ראשון, מספר את סיפורם של שני גברים המתחרים על ליבה של אותה אישה, מנקודת מבטו של אחד - זה שהפסיד ונותר שבור. כשנפטר מאיר אריאל אמר עליו שלום חנוך: "שתי השורות 'שיר כאב עובר ושב, איזה מזל אני שר עכשיו', הוא המשפט שהכי זכור לי ממאיר אריאל"
מקום 28 - כולם יודעים - אהוד בנאי
מילים ולחן: אהוד בנאי. את השיר הזה של אהוד בנאי הייתי מגדיר לא כשיר פרידה אלא יותר שיר בריחה. הזוגיות הסתיימה, כנראה לא בצער רב מידי, אבל כדי להתמודד ולפתוח דף חדש הוא מעדיף לברוח אל ההרים, כמה שיותר רחוק. אהוד עדיין מכנה אותה "אהובתי", דבר שהוא דיי נדיר בפרידה מבת זוג, שכן דווקא הכעס עליה הוא זה שמתגבר. לקראת סוף השיר לא ברור אם הוא רק מפנטז שהם חוזרים שוב אחד לחיק השני, או שזה אכן מה שקרה בפועל.
מקום 27 - בלדה לנאיבית - יעל לוי
מילים: יהונתן גפן, לחן: יצחק קלפטר. שיר מקסים מנקודת מבט של אישה שהמשפט שנתן לי את האגרוף הכי כואב בבטן היה כמובן: "כולם לך אמרו אתם זוג משמיים, עכשיו השמיים ריקים ובינתיים... ארבע בבוקר, השחר מפציע, חושבת אולי הוא בכל זאת יגיע...". והסוף של השיר אופטימי מתמיד: "בבוקר תצאי בחלוק... מרחוק אז תראי איש שיכור רץ אלייך ושוב לקראתו תפרשי זרועותייך"
מקום 26 - עוזבת אותך - דפנה ארמוני
מילים ולחן: שלום חנוך. את השיר הזה, שדומיו כבר יש לנו ועוד יהיו לנו בהמשך במצעד, אני מכנה: שיר מבלבל. זה שיר פרידה בודאות, אבל השימוש הבלתי פוסק ב"אוהבת אותך" לא מצליח להיקלט אצלי כראוי אם היא זו שיוזמת את הפרידה. אז למה??? גם זה פרידת אין ברירה וגם אם ברור שעל אף הפרידה האהבה לא מתה סופית - עדיין קשה לי בהבעת האהבה בקולי קולות. בנוסף, השימוש "להציל את חיי" למרות שברור שמדובר במטאפורה הוא קצת כבד מידי. ועדיין מדובר בשיר מקסים שכתב והלחין שלום חנוך.
מקום 25 - ברצלונה - משה פרץ
מילים ולחן: דנה לפידות. שיר נוגע ואהוב עלי מאוד (וגם זמר שאני מאוד אוהב ןמעריך). שיר געגוע לאהובה והייתי אף אומר שיר קנאה כמו שנאמר בשיר השירים: "עזה כמוות האהבה, קשה כשאול הקנאה". קצת לא הצלחתי להבין את ההקשר לעיר ברצלונה (למעט המשפט "ימים עוברים מטוס ממריא לברצלונה") ואם משה פרץ היה שואל אותי הייתי ממליץ לו לקרוא לשיר פשוט 'מתגעגע'. כך או כך, באמת שיר מרגש ונוגע וראוי למקום שלו במצעד שלי.
מקום 24 - פתאום כשלא באת - גרי אקשטיין
מילים ולחן: שלמה ארצי. שלמה ארצי (שעוד יופיע אצלנו בהמשך...) מצליח להכניס יותר משיר פרידה אחד למצעד ככותב וכמלחין (ואף מצטרף לשיר בפזמון) באחד משירי הפרידה המדהימים שמספר את הסיפור באופן ציורי יוצא דופן עם דימויים רבים המאפיינים את הכתיבה של שלמה ארצי (קיר לבן, שמש חורפית, שעון שמצלצל, יונה של בר, תמונות גולשות ועוד ועוד). אהבתי בשיר בעיקר את העובדה שרק כעבור כמה ימים אתה באמת מגלה עד כמה כואבת הפרידה ולא באופן מיידי עם הפרידה.
מקום 23 - לך איתה - אילנה רובינא
מילים: קובי רכט, לחן: קובי אושרת וקובי רכט. נכון, השיר הזה מזוהה הרבה יותר עם להקת נוער שוליים, אבל צריך לתת את הכבוד למי ששרה אותו במקום ועוד בביצוע מדהים, לא פחות מאשר של מיקיאגי וחבריו. אילנה רובינא, ביתם של שחקנית התיאטרון חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן, ביצעה 24 שרים במהלך הקריירה שלה זהו היפה מכולם. מה אפשר לומר על השיר הזה? מה אפשר לומר על הזמרת? שהיא למעשה משלימה עם זה שיש לו מישהי אחרת ומשחררת אותו? עד כמה טוב ליבה כזה גדול או שמא זו הבושה שלה להיות מספר 2. זה שיר פרידה קשה קשה קשה. אני אישית לא מקבל את ההשלמה שלה, אבל מי שאני שאשפוט.
מקום 22 - את כבר לא איתי - חיים משה
תרגום מיוונית: אילן גולדהירש, לחן: יאניס ספאנוס. אולי יהיו כאלו שירימו גבה נוכח המיקום הגבוה של השיר במצעד שלי, אבל מבחינתי מדובר בשיר מדהים מדהים מדהים. נתחיל בנעימת הפתיחה שממיסה. פשוט כך. אילו היה המצעד על נעימת פתיחה, לפני שהזמר מתחיל לשיר, הוא היה כנראה זוכה באחד המקומות הראשונים. תוסיפו לזה את הקול המדהים של חיים משה והלחן היווני ותקבלו פשוט שיר מנצח. "ובחלומי את עוד מרחפת מחכה לנס ועוד לא תופס האמת שורפת" משפט שהזדהתי איתו בעבר מאוד ורבים שחווים פרידה חד צדדית יסכימו איתו.
מקום 21 - אין לי אהבה - שימי תבורי
מילים: אליעוז רבין, לחן: אלי קניאל. זו אולי ההתלבטות הגדולה ביותר שהיתה לי בכל דירוג המצעד. כפי שכתבתי בפתיח, כל זמר מופיע במצעד שלי עם שיר אחד בלבד (למעט כאלו ששרים בהרכב) אך לשימי תבורי ישנם שני שירי פרידה שהאחד יותר יפה מהשני: 'תני לי את הלב' ו'אין לי אהבה'. לאחר התלבטות לא פשוטה החלטתי לבחור בזה שהוא לדעתי יהיה מדורג יותר גבוה כך שמ הסתם הוא שיר יותר יפה ואחד המוכרים והאהובים של שימי תבורי. מדובר בשיר שהפך לקאלט ומזוהה איתו לחלוטין. "מה פשוטה היתה אהבתה, לא יותר מבכי שאבד" פשוט משפט מדהים.
מקום 20 - גם זה יעבור - להקת טונה
מילים ולחן: איתי זבולון וניר דנן. איך נגדיר את השיר המדהים הזה? הרי שיר פרידה קלאסי הוא לא, מצד שני הוא גם לא שיר געגועים. נדמה לי שההגדרה הכי מדוייקת אליו הוא שיר התמודדות. ולא סתם שיר התמודדות אלא שיר עם חיבור של כל פריטי הנוסטלגיה האהובים והזכורים. זהו אולי אחד השירים שחובה לא רק להאזין לו, אלא גם לצפות בקליפ תוך כדי. וגם אתם מתנתקים מכל האזכורים הנוסטלגיים ומתמקדים בפרידה עצמה - השיר הוא אחד החזקים והיפים שהמון המון נפרדים יכולים להזדהות איתו בקלות ובעיקר עם המשפט: ,יאללה, שידעו שזה כואב, גבר, עם מה הוא מתמודד? רגשות אשם, רחמים, לב בודד, אני מבין שקצת קשה להתעודד"
מקום 19 - אם תלך עכשיו (במקום פרידה) - להקת חיל האויר
מילים: נתן יונתן, לחן: מתי כספי. אין לנו הרבה להקות במצעד וזה לא מפתיע. שיר פרידה, לדעתי, צריך להיות מבוצע ע"י זמר או זמרת בודד או בודדת. ולכן, גדולה עוד יותר ההפתעה שדווקא להקה צבאית מבצעת את אחד משירי הפרידה היפים ביותר לדעתי. היתה זו תקופה בה להקות צבאיות ביצעו גם שירי אהבה ונופים, בלי שום קשר לחיילים ומלחמות. הזמרת (שאני אפילו לא יודע מי זו) מתחננת בפני הגבר שלא יעזוב. קשה להבין מהשיר אם אכן הוא קם ועזב או לא. ייתכן שיהיו כאלו שיראה בהליכה שלו כמוות. אפשר להבין זאת מהשורה האחרונה בשיר: "איש אחר יביט, איך יד הזמן קוטפת פרח עלומי שבגנך פרח".
מקום 18 - לאן לאן לאן - שלמה ארצי
מילים ולחן: שלמה ארצי. השנה היא 1996, האלבום הוא האלבום 'שניים'. מכל שירי הפרידה, הקשיים בזוגיות והגעגועים שכתב שלמה ארצי, זהו לדעתי היפה מכולם. השיר הזה גם שונה משירים אחרים, הן בקצב שלו והן בהיותו שיר שלא ניתן למצוא בו פן דכאוני. כאילו מעין השלמה עם הפרידה, אבל עדיין הזכרונות עולים וצפים כל הזמן. ללא שום צל של ספק, המשפט שהכי הזדהתי איתו בשיר הוא "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר". כן כן, זו תחושה מוכרת של גברים שנפרדו מבנות זוגותיהן: רק תנו לנו עוד צ'אנס אחד, ואם לא צ'אנס, אז רק עוד רגע אחד, פגישה אחת, שתמורתה אני אהיה מוכן לשלם כל מחיר. כמו כן, הצלחתי להזדהות לחלוטין עם השיר בסיטואציה בה מתואר כיצד הוא שואל אחרים עליה ומחפש רסיסי מידה אודותיה לאחר הפרידה.
מקום 17 - אתה פה חסר לי - נורית גלרון
מילים ולחן: אביב גפן. אביב גפן נכנס למצעד שלנו ולא בפעם האחרונה... את השיר הזה אפשר להכניס תחת הקטגוריה של שיר חרטה, חרטה על הפרידה. נתקלנו בזה לא מעט אצל גברים, אבל הנה, גם נורית גלרון בשיר מדהים מוכיחה שחרטות יכולות להיות גם אצל נשים כמובן. השילוב של גשם ומזג אויר סגרירי רק מעצימים את הקושי בפרידה והבדידות הלילות החורף הקרים והרטובים. מצד שני, היא אולי מנסה לשכנע את עצמה, לא בהצלחה גדולה, שאם הוא חשב שהיא תרוץ אחריו - הוא טועה. אני לא קונה את זה. הוא חסר לה מאוד מאוד וזה בסדר לחלוטין להרגיש ככה.
מקום 16 - לא אני הוא האיש - צביקה פיק
מילים: אלכסנדר פן, לחן: צביקה פיק. 40 שנה בדיוק! בשנת 1978 יצא האלבום של צביקה פיק 'מוסיקה' שכמעט כל שיר בו הפך ללהיט: נאסף תשרי, אהבה בסוף הקיץ, מרי לו וכמובן - לא אני הוא האיש למילותיו של המשורר האגדי אלכסנדר פן. המשפט המפורסם "אל תבכי תעבורנה שנים ואחר לך יביא טבעת ואני לא אני, לא אני הוא האיש אל בואו מצפה את" אני רואה בו בעין השלמה עם הפרידה. כאילו הגבר משחרר את זוגתו כדי שתמצא לה אהבה חדשה. ומה מצבו שלו? כל זה לא נכתב בשיר, אבל עדיין מדובר בשיר מרגש. פשוט לשמוע אותו שוב ושוב ושוב.
מקום 15 - כשצלצלת רעד קולך - חנן יובל
מילים: נתן זך, לחן: חנן יובל. לא נראה שיש עוד שיר במצעד שלנו שהוא שיר שאני מכנה אותו 'שיר עדות' (מלשון עד), מעין שאלה 'איפה היית כש..'. נתן זך במילים וחנן יובל בלחן ובביצוע המפליא מתארים פה בפשטות לכאורה את אותו רגע בו היא התקשרה להודיע על הפרידה. יש כאלו שיתארו את התקופה שאחרי הפרידה כקשה ביותר (ואני בינהם), אבל בשיר הזה - דווקא רגע ההודעה הוא הקשה יותר עבורם. שיר מדהים ומקום ראוי ביותר.
מקום 14 - לראות אותה היום - תיסלם
מילים: דני בסן, יאיר ניצני, יושי שדה וצוף פילוסוף, לחן: יזהר אשדות. האלבום 'רדיו חזק' של תיסלם שיצא בשנת 1981 כלל שירים מדהימים אחד אחד, אבל שיר אחד התעלה מעל כולם והפך ממש להמנון פרידה של אין ספור כאלו שנפרדו ומתגעגעים ומפנטזים על הרגע בו היא תשוב. זהו כמובן השיר 'לראות אותה היום' שהפך ללהיט ענק מיד כשיצא. בשמיעה ראשונה קשה להבחין כי אכן מדובר בשיר פרידה קלאסי, אבל רק כשמתעמקים במילים, מבינים את שברון הלב. בסופו של שיר מופיע המשפט: "היא לא תבוא יותר, כדאי לוותר". אפשר להבין עד כמה הכאב והתסכול גדולים.
מקום 13 - מנגינה - עדן בן זקן
מילים: דנה וחנה לפידות, לחן: דנה לפידות. לא ברור עד כמה עדן בן זקן בגילה הצעיר כבר חוותה בעצמה פרידה כואבת, אבל דבר אחד בטוח: את השיר הזה שלה, עם הקול שחודר עמוק ללב, קיימת תחושה כאילו היא שרה על אהוב שלה עצמה שקם ועזב. התחברתי אל השיר הזה כבר בפעם הראשונה ששמעתי אותו כשיצא בשנת 2015 והיה לי ברור שהוא יגיע למקום גבוה מאוד במצעד שלי. ממליץ במיוחד לשים אוזניות ולעצום את העיניים תוך כדי האזנה
מקום 12 - סוף לסיפור - יהודית רביץ
מילים: יענקל'ה רוטבליט, לחן: יהודית רביץ. שיר פרידה אולטימטיבי ומושלם. יהיו רבים שודאי יחשבו שהוא צריך היה להיות במיקום הרבה יותר גבוה, לפחות בחמישיה הראשונה. ללא ספק אחד השירים שמזוהים עם יהודית רביץ יותר מכל שיר אחר שלה. ניכר מהמילים כאילו לא מדובר בפרידה ראשונה והתחושה הזו של להיפרד ולהיות לבד חוזרת על עצמה אצלה. המושג 'סוף לסיפור' מוכר גם לי. תקופה ארוכה הייתי צריך חותמת סופית כדי להבין שזה תם ונשלם, נגמר ומת. זה לקח לי המון המון זמן. אהבתי בשיר את השימוש המרובה במוטיבים: צופים, יונים ועוד.
מקום 11 - הגורל הזה - דודו אהרון
מילים: דודו אהרון, לחן: דודו אהרון ונאור סינואני. עם כל הכבוד לזמרים הרבים ולזמרות הרבות במצעד הזה שלי, לא נראה לי שיש עוד זמר שיש לו ברפרטואר כל-כך הרבה שירי פרידה כמו שלדודו אהרון יש. הנה רק רשימה חלקית של השירים שמצאתי (באדיבות אתר שירונט): אוהב עדיין, אל תברחי לי, אל תסגרי לי ת׳דלת, אני עוזב, בואי נדבר, היא לא בשבילך, הכל בגלל הגעגוע, התרחקנו, זר של געגועים, מה אני בלעדייך, נתתי לך ללכת, קר לי בלעדייך ועוד ועוד ועוד... אבל אם צריך לבחור מתוכם רק שיר אחד - השיר הגורל הזה הוא לטעמי היפה ביותר (שמספיק לו רק למקום הנוכחי). אהבתי מאוד את השיר והצלחתי גם להזדהות איך גבר מדמיין את אהובתו לשעבר עם מישהו אחר.
מקום 10 - אל תעזבי - בועז שרעבי
מילים: רחל שפירא, לחן: בועז שרעבי. אפשר לומר שבועז שרעבי פרץ לתודעה של הזמר הישראלי עם צאת אלבומו הראשון 'בועז' בשנת 1972. מה שתמוה שרק בשנת 2007, לאחר 35 שנים, יצא שיר הפרידה הראשון והמדהים הזה שלו. שוב זו רחל שפירא, שכבר כיכבה אצלנו כאן במצעד, שכתבה לו את השיר המרטיט הזה. כל כך הרבה משפטים יש בשיר הזה שקל לי מאוד להתחבר אליהם. אם אני בכל זאת צריך לבחור אחד אני בוחר את "יכול להיות שאת אוספת בבת אחת את כל הטעויות. את שגיאותיי את מגייסת באהבה עושים הרבה שטויות". אין ספק שזה לקח חשוב מאוד שלמדתי על בשרי. שימו לב גם לנעימת הפתיחה המדהימה של השיר.
מקום 9 - ואת - הראל סקעת
מילים ולחן: קרן פלס. שיר השנה בשנת תשס"ו מגיע גם אצלנו במצעד למקום מכובד מאוד. קרן פלס מצליחה להיכנס מהדלת האחורית (במובן החיובי) ולתת על מגש של כסף להראל סקעת שיר מרגש ומדהים. שיר על תחושות, געגועים וקנאה כלפי מי שעזבה אותו (ונתנתק לרגע מהנטיה המינית של הראל סקעת). המשפט שהכי המיס אותי בשיר היה, איך לא, "אם רק היית נשארת, הייתי עושה אותך מאושרת". המשפט בבית האחרון "ומי זה שעכשיו נוגע בך, אני מקווה שהוא מאושר שיש לו אותך" מזכיר את השיר המדהים של הזמרת אדל Someone like you עם המשפט "Never mind I'll find someone like you I wish nothing but the best for you"
מקום 8 - שטח ההפקר - יוני רכטר
מילים: עלי מוהר, לחן: אלון נדל ויוני רכטר. כשדיברנו בפתיח על השיר בלועזית שהיא קרוב לודאי זוכה במקום הראשון - Wish You Were Here של להקת Pink Floyd אז הנה הגרסה העברית של השיר עם המשפט: "הו, הלוואי שהיית איתי פה". אבל גם מעבר למשפט הזה, מדובר פשוט בשיר ענק של יוצר ענק שיודע לרגל ולתאר את מה שעובר לו בפנים וגם בחוץ פשוט בצורה מושלמת. שימו לב גם לפתיח המדהים של השיר
מקום 7 - אהבנו - אביב גפן
מילים ולחן: אביב גפן. פעם מזמן, באחד הדייטים הראשונים שיצאתי אליהם לאחר הפרידה מבת זוגי (ולקח לי המון זמן עד שהתחלתי לצאת לדייטים), סיפרתי לזו שנפגשתי איתה על הקשר המיוחד והפרידה הקשה. בתגובה היא אמרה לי: "אז אתה בטח מאוד מזדהה עם השיר 'אהבנו' של אביב גפן". הסכמתי איתה. זו אכן היתה תקופה קשה (מאוד) בה שמעתי לא מעט שירי פרידה (אפילו הכנתי קלטת שירים כזו) ואהבנו היה מהבולטים בהם. אביב כתב שיר מדהים על אילנה (סוף סוף יש שם של מי שעומדת מאחורי הפרידה) ומכיוון שהוא בן גילי - ההזדהות עימו היתה קלה עבורי. השיר יצא לאור בשנת 1995. מדהים לחשוב שאת השיר הזה הוא כתב כשהיה בן 22 בלבד.
מקום 6 - איני יכול - ניסים סרוסי
מילים ולחן: ניסים סרוסי. אם תשאלו את ההורים שלכם או כל מי שחי פה כאדם בוגר בשנות ה-70 מהו שיר הפרידה היפה ביותר לדעתם, אין לי ספק שלפחות 95 אחוז מהם יענו 'איני יכול' של ניסים סרוסי. מדובר באחד השירים שצרובים הכי חזק בזכרון ומזוהים עם פרידה כואבת אולי יותר מכל שיר אחר. הקול של סרוסי בשיר, על סף בכי, מוסיפים דרמטיזציה. רבים מהנפרדים יספרו שהדרך הטובה ביותר להתמודד היא פשוט להתרחק. סרוסי מתאר כאן סיטואציה כמעט בלתי אפשרית וכואבת מאוד "לראות אותם מתהלכים יד ביד". כשאני חושב על זה, אני מודה לאלוהים שלי אישית זה לא קרה. אחרת הייתי מתרסק לחתיכות..
מקום 5 - אל תלכי מכאן - יוסי בנאי
מילים ולחן: ז'אק ברל, תרגום: נעמי שמר. כפי שכתבתי בפתיחה, מדובר במצעד של שירים עיבריים, אבל אם מישהו (או מישהי במקרה הזה) ישבה ותרגמה לעברית את אחד משירי הפרידה היפים ביותר Ne Me Quitte Pas - מי אני שאתעלם מכך? בין אם מתייחסים למקור או לתרגום הגאוני והמדוייק של נעמי שמר, מדובר בשיר תחנונים, רגע לפני פרידה כשלמעה את התשובה הניצחת האם היא באמת עזבה אנחנו לא נדע. כך או כך, הזוג במשבר עמוק והיא עומדת לשבור את ליבו של אהובה אם תלך. ויוסי בנאי, הו יוסי בנאי, איזה קול, איזה געגועים לזמר יחיד ומיוחד במינו עם העוצמה שהוא מכניס בשיר. פשוט מדהים ומרטיט.
מקום 4 - עד שתעזוב - ריטה
מילים: ריטה, לחן: רמי קלינשטיין. איזה שיתוף פעולה של הזוג הזה בתקופה בה היו יחד בשיר מדהים מדהים מדהים. שיר תחינה של אישה לגבר שישאר ולא יעזוב, אבל כשהוא כבר קם ועוזב היא מקווה מאוד שהיא לא תישבר. שהיא תמשיך להיות חזקה. זו אולי אחת החידות הגדולות בפרידה: איך קיבל את הפרידה הצד השני. בין אם זה גבר או אישה. ההתייחסות בשיר אל הריח הוא דבר שלי אישית מוכר היטב. אולי זה היה רק בראש ואולי לא, אבל "הריח" שלה ליווה אותי המון המון זמן. והקול של ריטה, אלוהים הקול של ריטה, פשוט לעצום עיניים, להתענג ולהרגיש איך הוא חודר עמוק אל תוך חדרי הלב.
מקום 3 - צליל מיתר - אייל גולן
מילים ולחן: ירון כהן. לא בכדי הגיע אייל גולן למקום כל-כך מכובד שהוא משאיר מאחור את כל הזמרים הים תיכוניים ואת גדולי הזמר הישראלי-מערבי. אם אביב גפן, הוא ולא אחר, הכתיר את השיר הזה כשיר היפה ביותר של אייל גולן - מי אני שאתווכח. מדובר בשיר מדהים באמת, מושלם בכל פרמטר: המנגינה, המילים, הקול של אייל , המשמעות. לא יכולתי לחשוב על שיר פרידה שיידע לתאר בדיוק את התחושות אחת לאחת כמו שרבים מה"נפרדים" חווים אותם. "כי כל יום שבא והולך הוא נצח בלעדייך" הוא משפט שרבים מאלו שחוו פרידה מרגישים כך.
מקום 2 - רבות הדרכים - דניאל סלומון ודנה עדיני
מילים ולחן: דניאל סלומון. כשעוד גיבשתי את רשימת השירים היה לי ברור לחלוטין - הדואט המדהים הזה ייכנס למצעד ויהי מה! והוא נכנס בענק מרחק נגיעה מזכיה. דנה עדיני אמנם מספרת את הסיפור, אבל הפזמון של דניאל סלומון, הפזמון, הוא הדבר המשמעותי ביותר בשיר הכל-כך מושלם הזה (מה גם שדניאל כתב את המילים לשיר). כששמעתי את השיר הזה בפעם הראשונה, אי שם בשנת 2005, בקושי רב הכרתי את המבצעים. לא את דנה עדיני ולא את דניאל סלומון. זה לא הפריע להתמכר אל השיר מיד. לשמוע אותו שוב ושוב ושוב ופשוט להתענג בכל פעם מחדש. גם השיר הזה, כמו רבים אחרים שאני מזדהה איתם, מדברים על 'פרידת אין ברירה': אני אמנם מאוד אוהב אותך, אבל הכי נכון לנו להיפרד.
מקום 1 - שיר אהבה ישן (אניטה וחואן) - הפרברים
מילים: נתן יונתן, לחן: נחצ'ה היימן. ביום שהחלטתי שאני חייב לערוך מצעד של שירי הפרידה היפים ביותר, ועוד לפני שבכלל גיבשתי את הרשימה לעצמי (ואפילו עוד חיפשתי שירי פרידה שאני מכיר אבל שכחתי), היה לי ברור ש'שיר אהבה ישן', המוכר יותר בשמו 'אניטה וחואן', יהיה ברשימה הזו במקום מכובד. לגבי המיקום הסופי שלו אמרתי לעצמי: קודם נרכז את כל הרשימה ואז נחליט. וכך, ככל שהתקדמתי עוד עצד ועוד צעד, עוד שיר ועוד שיר, לפתע, בלי שבכלל תכננתי זאת מראש, גיליתי לתדהמתי שזה זה ה-שיר. זהו השיר שמשאיר את כל השירים מאחור. שאין שיר פרידה מושלם יותר ממנו. מכל היבט שרק תרצו.
כשניסיתי לחשוב לעצמי למה דווקא השיר הזה הוא ה-שיר המושלם מבחינתי - מצאתי בתוך השיר את התשובה. מעבר להיותו שיר פרידה זהו למעשה שיר... פספוס! פספוס של מי של אלו "שאיחרו לפרוח באביב, שלא למדו את שפת האוהבים. אניטה לחואן חיכתה, אך הוא אחר לקטוף את רימוני אהבתה...". דבר זה לא היה קיים באף שיר אחר זו תחושה מוכרת, מוכרת לי אישית מאוד והיא היא הקשה יותר מכל תחושה אחרת הקשורה להתמודדות עם פרידה. וזה זה מה שהופך מבחינתי את השיר הזה לשיר שמנצח. כמו חואן (ועל אף שהשיר בגוף שלישי), גם אני חייתי בתחושה דומה במהלך תקופת הפרידה.
סיבה נוספת לבחירת השיר במקום הראשון: ההמתנה הארוכה של אניטה, עד שהחליטה לוותר ולעזוב, הזכירה לי שיר אחר מדהים שכתבה הזמרת טרייסי צ'פמן - If not now then when. גם שם קיימת האכזבה הגדולה מפני אותו גבר משתהה שמחליט לא להחליט ויאבד את הלב שלה בעקבות זה. וכמובן, המשפט הסוגר "אך לא ייתם סיפור אהבתם" - גם אחרי הפרידה, תהה הסיבה אשר תהה, האהבה מעולם לא מתה לחלוטין.
ומילה גם על המשורר נתן יונתן. את האהבה שלי לנתן יונתן אין לי איך לתאר במילים. משורר שאני אוהב ומחובר אליו מאוד. בעבר כתבתי כאן רשומה כיצד השיר 'זמר לבני ליאור' קשור אלי בצורה כזו או אחרת. ואם הוא המנצח הגדול של המצעד שלי - זה מגיע לו בזכות ולא בחסד.
לא הצלחתי למצוא את השנה המדוייקת בה נכתב השיר ומתי הולחן. ככל הנראה בתחילת שנות ה-70. 'שיר אהבה ישן' זכה לעשרות ביצועים רשומים, בין השאר של צמד דרום, אבי פרץ, גליקריה, רונית אופיר, חוה אלברשטיין, ריטה, דוד דאור ועוד. אבל מבין כולם בחרתי בביצוע מושלם של צמד הפרברים. בנוסף למילים וללחן המושלמים, כפי שכבר הזכרתי כאן בעבר - אני חובב של אינטרו - נעימת הפתיחה עד שהזמר מתחיל לשיר. הקשיבו לאינטרו המדהים של הביצוע הזה. פשוט לשבת ולהתענג.
ב-31 באוקטובר 2017 ערוץ 2 (22 בשלט) סיים את שידוריו והתפצל אל שני ערוצים חדשים: קשת ורשת. כזכור, בתחילת דרכו היה הערוץ מורכב משלושה זכיינים: קשת, רשת וטלעד.
מתוך אלפי אירועים ושידורים ב-24 שנות שידור, בחרתי לחזור אל אירוע אחד אומלל / מקומם / עצוב / מביך / כל התשובות נכונות מה-2.3.2002. אירוע שזכה לכינוי "המסך המפוצל".
על אותו אירוע הזוי אף הכנתי עבודה אקדמית במסגרת התואר השני שלי בקורס 'תקשורת ואידיאולוגיה' בהנחיית דר' עמית פינצ'בסקי. למעוניינים, הנה קטעים נבחרים מתוך העבודה. אמנם ארוך, אבל שווה קריאה לדעתי לצורך העשרה :)
------
הפוסט-מודרניזם, כתפיסה אידיאולוגית, מכיל בתוכו ביקורת על עצם המושג אמת, והדרך להשיג אמת. בעולם שלנו קיימים דימויי מציאות רבים, עד שלא ניתן להבחין בין הדימויים לבין המציאות עצמה. הקשר בין אידיאולוגיה לתקשורת בגישה הפוסט מודרניסטית הוא קשר המבוסס על מציאות שלא באמת קיימת, ואם היא כבר קיימת, סביר להניח שהיא תהיה מדומה (בורדייר, 2001).
את הגישה הזו אדגים באמצעות אירוע שהתרחש ב-2 במרץ 2002 בערוץ 2 טלעד. כיצד קרה שברגע אחד נולד מושג חדש וכיצד החלטה של עורך גרמה למהומה רבה, לביקורות כל כך נוקבות ולשינוי תפיסת המציאות. באותו ערב, על פי לוח השידורים המקורי, שודר משחק כדורגל בין שתי קבוצות בליגת העל, אלא שהמציאות בישראל, כפי שאנו מכירים אותה, מכתיבה לא פעם שינויים ומשנה לנו לחלוטין את השגרה וסדר היום.
כך קרה, כשמחבל מתאבד התפוצץ בתוך אוטובוס בשכונת בית ישראל בירושלים. אלא שלהבדיל ממקרים קודמים, בהם הופסק לוח השידורים המתוכנן וכלי התקשורת עברו להתרכז באירוע החדשותי, כאן נעשה מעשה שלימים כונה "המסך המפוצל": המסך פוצל לשניים: בחלק הימני המשך שידור משחק הכדורגל ובחלק השמאלי תמונות טריות ודיווח חדשותי מהפיגוע הכואב. בדיעבד ולאחר מעשה, טלעד התנצלה על הפיצול האומלל.
ספק אם מי שקיבל את ההחלטה הזו באותו ערב הכיר את המונח "פוסט מודרניזם". באמצעות הפיצול איבדה הטלויזיה כל ערך וכשזה נעשה בערוץ המוביל במדינה – הצופים נסחפים יחד עם זה. אתגר קרת כתב למחרת האירוע: "הטלוויזיה הישראלית היא לא יותר מראי של החברה המפוצלת והמאוד אטומה שבה אנו חיים - מי שממש מתעקש להתעדכן, אז הנה דיווח, ומי שמוותר על התענוג המפוקפק, הנה עוד מספר מהלכי כדורגל לא מהעולם הזה" (קרת, 2002).
עפ"י ג'יימסון (1997), בפוסט מודרניזם אין רציונל, אין תפיסה מקובלת. למעשה, דווקא עם ההחלטה לשדר משני הלוקיישנים גם יחד עומדת אידיאולוגיה מסויימת כפי שאתגר קרת הטיב לתאר אותה: "אידיאולוגיה הטבועה בחברה שהיא בעצמה מפוצלת ואטומה". גם על פי בורדייר, השיח הציבורי, (כפי שאכן בא לידי ביטוי במסך המפוצל), גורם להתפרקות המרחב הציבורי ובמקום זאת נקבל את קידום היצירה המיתוג, השיווק והרייטינג.
לפי תיאוריית הפוסט מודרניזם, נוכל לשאול מה בעצם רוצים מטלעד? הרי המציאות היא לא מה שאנו חושבים שהיא. האידיאולוגיה של סולדיריות והזדהות עם הפצועים ומשפחות ההרוגים לא באמת קיימת. בעצם השידור המפוצל, קלעה הזכיינית של ערוץ 2 לגישה הזו. הרי מה בעצם חשוב יותר? מה הדבר העיקרי ומה השולי? מה הבידור והשעשוע להמונים ומהי המציאות הכואבת? על מה אנחנו אמורים להסתכל: על הצד הימני או על הצד השמאלי? האידיאולוגיה הפוסט מודרניסטית לא נותנת לנו תשובה לאף אחת מהשאלות הללו. בורדייר טוען כי המציאות היא מעוותת לחלוטין ולכן כל מה שחשבנו שהוא נכון – מקבל משמעות אחרת לחלוטין. לאמצעי התקשורת תפקיד מרכזי בהבניית המציאות הזו.
המציאות היא זו שמוכתבת מהסימנים ולא להיפך. דוד גורביץ' טוען בהקשר זה כי בגישה הפוסט מודרניסטית ישנם סימנים המייצרים מציאות בידיונית ועולם שלם של משמעויות (גורביץ', 2002). במקרה שלפנינו יש לא מעט סימנים כאלו: הכיתוב שמתחת לתמונות, הבדלי הצבעים המהותיים בין הצד הימני לשמאלי והלוגו "החדשות" מעל תמונות מהפיגוע. זה לא שצריך להיות מאוד פיקח כדי להבין מה חדשות ומה בידור, אבל מההיבט האידיאולוגי בעידן פוסט מודרני – אין הרבה הבדל בין בידור לחדשות. ואולי יש כאלו שדווקא המשחק הוא החדשות?
גישת הפוסט מודרניזם באה ואומרת: בעצם מיקום הלוגו מעל הפיגוע רק גרמה לבלבול גדול יותר, כי הרי הכל חדשות, הכל ספורט, הכל פיגוע אחד גדול ולמעשה האירוע לא מתרחש כל עוד לא ראינו את התמונות שהן אלו המייצרות את האירוע.
עוד אלמנט פוסט מודרניסטי-אידיאולוגי שאפשר לתת עליו את הדעת הוא שהמסך המפוצל לא שווה בגודלו ולמעשה מחולק שליש-שני שליש. חוסר השיוויון בין החלק הימני והשמאלי, מעבר לכך שזה כמו להוסיף חטא על פשע, יש בו תפיסה פוסט מודרניסטית מעניינת והפוכה מהמציאות. הרי אם קהל הצופים בבית מעדיף כדורגל (אחרת למה צריך את הפיצול?), בעצם החלוקה הזו – כל הצדדים יצאו מפסידים והמטרה כלל לא הושגה. הגישה הפוסט מודרניסטית באה ואומרת: שום דבר שחשבנו שהוא העיקר לעומת הטפל הוא אכן כזה. הכל מדומה, הכל נראה אותו דבר או אולי לא נראה בכלל.
ולסיום, קוריוז קטן: אפילו תוצאת משחק הכדורגל היתה קצת פוסט מודרניסטית כשהקבוצה מהמקום האחרון בליגה, מכבי קרית גת, ניצחה 0:3 את מכבי חיפה מהמקום הראשון. בפוסט מודרניזם אין אמת ברורה וספק אם היא בכלל קיימת, בדיוק כמו תוצאת המשחק. חזקים הופכים לחלשים, חלשים לחזקים והאבחנה מי באמת האלופה ומי ממוקמת במקום האחרון היא בלתי אפשרית לאבחון בהסתמך על התוצאה.
