היסטוריית המיקומים שלי היא לטעמי אחד הפיתוחים המדהימים שיצרה גוגל שלא רבים מכירים אותה. אז מה הקשר בין גוגל, בגידות, תאונות פגע-וברח והמאגר הביומטרי?
מה כבר לא נאמר ונכתב על גוגל? דף בית שמורכב בסה"כ משורת חיפוש ולוגו, שעלה לאויר לראשונה בשנת 1998, קרי: רק לפני 16 שנה, וחולל מהפיכה אדירה בכל מה שקשור לחיפוש באינטרנט, הצגת וידאו ותמונות, דפדפן גלישה, אכסון, מפות, דוא"ל, יומן, תרגומים, סלולר ועוד ועוד. רק בשני תחומים, כמדומני, גוגל עדיין נמצא מאחור: רשתות חברתיות, שם הוא מפסיד בנוק אאוט לפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם ובניווט בסלולר, שם waze שולטת ללא עוררין.
אלא שמעבר לעובדה שאנחנו לא יכלים היום בלי גוגל, בלי שהרגשנו החברה הזו אט אט משתלטת על חיינו ויודעת עלינו הכל. ה-כ-ל.
זה מתחיל מהפרטים האישיים שלי, שם אני חושף מתי נולדתי, היכן אני גר, איפה אני עובד, תחביבי וכד'. זה ממשיך עם היסטוריית החיפושים, שכל עוד אני מחובר עם החשבון שלי גוגל יודע מה חיפשתי, מתי חיפשתי ולאן בדיוק גלשתי, ולאחרונה זה הגיע עד יישום חדש שגוגל פרסמה ומסתבר שהרבה אנשים לא היו מודעים לקיומו: היסטוריית המיקומים שלי - Location History.
זה הקישור למי שלא מכיר: https://maps.google.com/locationhistory
מה זה אומר בעצם? פשוט מאוד: בכל מספר דקות, ובתנאי שאני עם הטלפון הנייד דלוק בכל מקום ומחובר לחשבון הגוגל שלי, גוגל "דוגם" את המיקום המדוייק בו אני נמצא וכך משרטט את המסלול שלי במהלך כל היום. מהרגע שקמתי בבוקר (אני לא הולך לישון עם נייד דלוק) ועד הרגע בו הלכתי לישון. מסלול מדוייק להפליא. אחד לאחד. וכך הוא שומר את היסטוריית המיקומים שלי בכל יום יום, חודשים על פני חודשים. שום דבר לא נמחק אלא אם תמחקו את זה בעצמכם.
אז הנה לכם דוגמא לסתם יום שגרתי בו יצאתי בבוקר מהבית ברמת-גן, הורדתי את אשתי בתחנת האוטובוס במחלף תל השומר, פיזרתי את הבנות שלי בגן ובבית הספר, המשכתי לעבודה בת"א ובסוף יום העבודה חזרתי הביתה.
והנה היום בו נסענו כל המשפחה לטיול לצפון, כולל העצירה שעשינו בדרך (הנקודות המרובות) בשמורת נחל מערות, הגעה לבית הארחה בקיבוץ יחיעם (מומלץ), הטיול שערכנו בערב בטיילת בנהריה וחזרה לבית הארחה בקיבוץ.
וכך, מסתבר, ישנו תיעוד יום-יום, שעה-שעה, ואפשר ללכת הרבה אחורה, מעל לשנה. תיעוד מלא של המקומות שהייתם בהם, איפה התחלתם, איפה התעכבתם וכמה זמן לקח לכם להגיע מנקודה לנקודה.
לכאורה, לא גילוי שירעיד עולמות, מה גם שבקלות ניתן לוותר על התענוג שגוגל עוקב אחרינו לכל מקום. בשינוי הגדרות קל ניתן לחסום את אפשרות המעקב, או לחילופין להתנתק מחשבון הג'ימייל ו/או לכבות את הנייד.
אבל, וזה אבל משמעותי, אם כבר החלטתם לאפשר לגוגל לעקוב אחריכם, יש לזה כמה השלכות, בתחומים שונים, שכדאי לתת עליהן את הדעת.
ראשית, במישור האישי. שהוא לטעמי המישור החשוב ביותר. היום כבר לא צריך לזכור שום דבר. מי באמת זוכר מספרי טלפון, חוץ מהאנשים הקרובים אליו באמת? אז מהיום גם אל תשקיעו בכלל מחשבה ואל תשאירו מקום פנוי בזכרון היכן הייתם בכל יום. לא זוכרים מתי יצאתם למסעדה? יש את היסטוריית המיקומים. לא זוכרים מתי הכנסתם את האוטו למוסך? יש את היסטוריית המיקומים. אמא שלכם מתלוננת שכבר חודשיים לא ביקרתם אותה? מה הבעיה - כנסו להיסטוריית המיקומים ותוכיחו לה שהייתם אצלה לפני חודש ושבוע...
והנה עוד משהו, משמעותי אולי יותר: כשיחסי האמון בין בני זוג הוא גדול ויציב - הכל מושלם, אבל מה קורה אם האמון קצת מתערער לו? מה קורה אם הגבר חושד באישה שהיא בוגדת בו או האישה חושדת בגבר שהוא זה שבוגד בה? מה קורה אם הוא חוזר מאוחר הביתה ומספר שהיתה לו נסיעה דחופה להרצליה והיא לא מאמינה? הכל הכל גוגל יודע. פשוט צריך לשאול אותו.. להיכנס את היסטוריית המיקומים והכל מונח שם, הכל מתועד אחד לאחד. בני זוג צריכים לקבל החלטה במשותף: אנחנו נפעיל את היסטוריית המיקומים בנייד שלנו כדי שנהיה שקופים אחד כלפי השני. הדבר הזה יכול לחסוך המון מריבות וחיכוכים.
זכור לי לפחות מקרה אחד, בתקופה שהייתי סטודנט לתקשורת במכללת ספיר בין השנים 96-99, בו המתנתי לחבר במקום שקבענו כדי לאסוף אותו ברכב. כשראיתי שהוא לא מגיע ולא זמין בנייד - נסעתי. אז התעורר ביננו ויכוח כמה זמן חיכיתי ואיפה בדיוק עמדתי. אמנם לא היו אז סמארטפונים ובטח שלא Google Maps, בקושי אינטרנט היה, אבל נראה לי שאילו הכלי הזה היה קיים - הוא בודאות היה מונע ויכוח מיותר.
מישור נוסף בה יכולה היסטוריית המיקומים להשפיע על חיינו הוא במישור הפלילי. כאן כבר יש להיסטוריית המיקומים תפקיד מכריע ביותר וכדאי מאוד שבתי המשפט בישראל ייקחו זאת בחשבון ועורכי הדין, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה יידעו על קיומו של הכלי הזה.
ניקח מקרה שהפך למכת מדינה - תאונות פגע וברח עליהן אנחנו שומעים חדשות לבקרים. הרי שאם נהג מסויים ייעצר ויהיה חשוד שפגע בהולך רגל ורחוב ובשעה מאוד ספציפיים - "בזכות" היסטוריית המיקומים שלו הוא יוכל לומר שיש לו אליבי, שכן הוא בכלל היה במקום אחד לחלוטין באותה שעה, או לחילופין - זה מה שיעזור להרשיע אותו כעוד ראייה במסכת ראיות נגדו.
גם אם אנחנו לוקחים מקרים קשים אחרים כמו רצח הנערה תאיר ראדה או רצח שלי דדון או אפילו רצח נועה אייל שלקח למשטרה 16 שנה לפענח - בהנחה ובתיאוריה שכבר אז הכלי הזה פעיל - היה אפשרי (אולי) להוכיח האם החשודים ביצעו את המעשה או לא ביצעו. סביר להניח שגם אם מחקתם את ההיסטוריה - אצל גוגל הכל שמור ובצו בימ"ש ניתן לחשוף הכל.
במשפטו של דניאל מעוז, שהורשע ברצח שני הוריו, אחת הראיות נגדו היתה חיפוש במחשבו האישי מונחים שחיפש בגוגל שקשורים לכלי רצח, כספי ירושה וכדומה. אז אם שם בית המשפט הכיר בזה כראיה - אין שום סיבה שגם בהיסטוריית המיקומים הוא לא יכיר.
מישור נוסף ששווה לתת עליו את הדעת הוא המישור הלאומי. רבות דובר לאחרונה על המאגר הביומטרי ועל העובדה ש"המדינה" תדע בעתיד הרחוק איפה אנחנו בכל רגע נתון. דלתות הבנקים, למשל, ייפתחו רק בתביעת אצבע ואז יהיה תיעוד מתי נכנסנו לשם. כנ"ל משרדי ממשלה, מקומות ציבוריים, ועוד ועוד. זהו חזון אחרית הימים וספק אם הוא אכן ייצא אל הפועל בעקבות התנגדויות רבות שיש למאגר זה והחשש שייפרצו אליו.
ובכן, מי צריך את המדינה יותר? יש את היסטוריית המיקומים של גוגל וכך גוגל תדע איפה אנחנו. למדינה יהיה משהו נגדנו? היא תוכל דרך בתי המשפט להוציא לגוגל צו שופט שיורה לה על מסירת ההיסטוריה (בדומה לצווי ביה"מ שמוציאה המשטרה לאתרי אינטרנט לחשיפת כתובת I.P של גולש שכתב הודעת נאצה או שדרוש לחקירה).
וכך אפשר להמשיך למצוא עוד אין ספור שימושים ויתרונות (גם חסרונות) כנגד הכלי הזה, אבל דבר אחד בטוח: מאז שהכלי הזה עלה לאויר - שום דבר כבר לא ייראה אותו דבר. האח הגדול באמת יודע עלינו הכל, ואולי טוב שכך.
באופן אישי, מכיוון שלי אין מה להסתיר (בטח לא מאישתי), אני תמיד משאיר את את היסטוריית המיקומים פעילה. גם כי זה נחמד להיזכר איפה הייתי ומה עשיתי וגם ובעיקר על מנת שלא יקרה מצב חלילה שמישהו יאשים אותי או יטען שהייתי במקום מסויים בו לא הייתי. זאת גם ההמלצה שלי לכל אדם (שאין לו סודות ואין לו מה להסתיר) לעשות כך.
מה כבר לא נאמר ונכתב על גוגל? דף בית שמורכב בסה"כ משורת חיפוש ולוגו, שעלה לאויר לראשונה בשנת 1998, קרי: רק לפני 16 שנה, וחולל מהפיכה אדירה בכל מה שקשור לחיפוש באינטרנט, הצגת וידאו ותמונות, דפדפן גלישה, אכסון, מפות, דוא"ל, יומן, תרגומים, סלולר ועוד ועוד. רק בשני תחומים, כמדומני, גוגל עדיין נמצא מאחור: רשתות חברתיות, שם הוא מפסיד בנוק אאוט לפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם ובניווט בסלולר, שם waze שולטת ללא עוררין.
אלא שמעבר לעובדה שאנחנו לא יכלים היום בלי גוגל, בלי שהרגשנו החברה הזו אט אט משתלטת על חיינו ויודעת עלינו הכל. ה-כ-ל.
זה מתחיל מהפרטים האישיים שלי, שם אני חושף מתי נולדתי, היכן אני גר, איפה אני עובד, תחביבי וכד'. זה ממשיך עם היסטוריית החיפושים, שכל עוד אני מחובר עם החשבון שלי גוגל יודע מה חיפשתי, מתי חיפשתי ולאן בדיוק גלשתי, ולאחרונה זה הגיע עד יישום חדש שגוגל פרסמה ומסתבר שהרבה אנשים לא היו מודעים לקיומו: היסטוריית המיקומים שלי - Location History.
זה הקישור למי שלא מכיר: https://maps.google.com/locationhistory
מה זה אומר בעצם? פשוט מאוד: בכל מספר דקות, ובתנאי שאני עם הטלפון הנייד דלוק בכל מקום ומחובר לחשבון הגוגל שלי, גוגל "דוגם" את המיקום המדוייק בו אני נמצא וכך משרטט את המסלול שלי במהלך כל היום. מהרגע שקמתי בבוקר (אני לא הולך לישון עם נייד דלוק) ועד הרגע בו הלכתי לישון. מסלול מדוייק להפליא. אחד לאחד. וכך הוא שומר את היסטוריית המיקומים שלי בכל יום יום, חודשים על פני חודשים. שום דבר לא נמחק אלא אם תמחקו את זה בעצמכם.
אז הנה לכם דוגמא לסתם יום שגרתי בו יצאתי בבוקר מהבית ברמת-גן, הורדתי את אשתי בתחנת האוטובוס במחלף תל השומר, פיזרתי את הבנות שלי בגן ובבית הספר, המשכתי לעבודה בת"א ובסוף יום העבודה חזרתי הביתה.
והנה היום בו נסענו כל המשפחה לטיול לצפון, כולל העצירה שעשינו בדרך (הנקודות המרובות) בשמורת נחל מערות, הגעה לבית הארחה בקיבוץ יחיעם (מומלץ), הטיול שערכנו בערב בטיילת בנהריה וחזרה לבית הארחה בקיבוץ.
וכך, מסתבר, ישנו תיעוד יום-יום, שעה-שעה, ואפשר ללכת הרבה אחורה, מעל לשנה. תיעוד מלא של המקומות שהייתם בהם, איפה התחלתם, איפה התעכבתם וכמה זמן לקח לכם להגיע מנקודה לנקודה.
לכאורה, לא גילוי שירעיד עולמות, מה גם שבקלות ניתן לוותר על התענוג שגוגל עוקב אחרינו לכל מקום. בשינוי הגדרות קל ניתן לחסום את אפשרות המעקב, או לחילופין להתנתק מחשבון הג'ימייל ו/או לכבות את הנייד.
אבל, וזה אבל משמעותי, אם כבר החלטתם לאפשר לגוגל לעקוב אחריכם, יש לזה כמה השלכות, בתחומים שונים, שכדאי לתת עליהן את הדעת.
ראשית, במישור האישי. שהוא לטעמי המישור החשוב ביותר. היום כבר לא צריך לזכור שום דבר. מי באמת זוכר מספרי טלפון, חוץ מהאנשים הקרובים אליו באמת? אז מהיום גם אל תשקיעו בכלל מחשבה ואל תשאירו מקום פנוי בזכרון היכן הייתם בכל יום. לא זוכרים מתי יצאתם למסעדה? יש את היסטוריית המיקומים. לא זוכרים מתי הכנסתם את האוטו למוסך? יש את היסטוריית המיקומים. אמא שלכם מתלוננת שכבר חודשיים לא ביקרתם אותה? מה הבעיה - כנסו להיסטוריית המיקומים ותוכיחו לה שהייתם אצלה לפני חודש ושבוע...
והנה עוד משהו, משמעותי אולי יותר: כשיחסי האמון בין בני זוג הוא גדול ויציב - הכל מושלם, אבל מה קורה אם האמון קצת מתערער לו? מה קורה אם הגבר חושד באישה שהיא בוגדת בו או האישה חושדת בגבר שהוא זה שבוגד בה? מה קורה אם הוא חוזר מאוחר הביתה ומספר שהיתה לו נסיעה דחופה להרצליה והיא לא מאמינה? הכל הכל גוגל יודע. פשוט צריך לשאול אותו.. להיכנס את היסטוריית המיקומים והכל מונח שם, הכל מתועד אחד לאחד. בני זוג צריכים לקבל החלטה במשותף: אנחנו נפעיל את היסטוריית המיקומים בנייד שלנו כדי שנהיה שקופים אחד כלפי השני. הדבר הזה יכול לחסוך המון מריבות וחיכוכים.
זכור לי לפחות מקרה אחד, בתקופה שהייתי סטודנט לתקשורת במכללת ספיר בין השנים 96-99, בו המתנתי לחבר במקום שקבענו כדי לאסוף אותו ברכב. כשראיתי שהוא לא מגיע ולא זמין בנייד - נסעתי. אז התעורר ביננו ויכוח כמה זמן חיכיתי ואיפה בדיוק עמדתי. אמנם לא היו אז סמארטפונים ובטח שלא Google Maps, בקושי אינטרנט היה, אבל נראה לי שאילו הכלי הזה היה קיים - הוא בודאות היה מונע ויכוח מיותר.
מישור נוסף בה יכולה היסטוריית המיקומים להשפיע על חיינו הוא במישור הפלילי. כאן כבר יש להיסטוריית המיקומים תפקיד מכריע ביותר וכדאי מאוד שבתי המשפט בישראל ייקחו זאת בחשבון ועורכי הדין, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה יידעו על קיומו של הכלי הזה.
ניקח מקרה שהפך למכת מדינה - תאונות פגע וברח עליהן אנחנו שומעים חדשות לבקרים. הרי שאם נהג מסויים ייעצר ויהיה חשוד שפגע בהולך רגל ורחוב ובשעה מאוד ספציפיים - "בזכות" היסטוריית המיקומים שלו הוא יוכל לומר שיש לו אליבי, שכן הוא בכלל היה במקום אחד לחלוטין באותה שעה, או לחילופין - זה מה שיעזור להרשיע אותו כעוד ראייה במסכת ראיות נגדו.
גם אם אנחנו לוקחים מקרים קשים אחרים כמו רצח הנערה תאיר ראדה או רצח שלי דדון או אפילו רצח נועה אייל שלקח למשטרה 16 שנה לפענח - בהנחה ובתיאוריה שכבר אז הכלי הזה פעיל - היה אפשרי (אולי) להוכיח האם החשודים ביצעו את המעשה או לא ביצעו. סביר להניח שגם אם מחקתם את ההיסטוריה - אצל גוגל הכל שמור ובצו בימ"ש ניתן לחשוף הכל.
במשפטו של דניאל מעוז, שהורשע ברצח שני הוריו, אחת הראיות נגדו היתה חיפוש במחשבו האישי מונחים שחיפש בגוגל שקשורים לכלי רצח, כספי ירושה וכדומה. אז אם שם בית המשפט הכיר בזה כראיה - אין שום סיבה שגם בהיסטוריית המיקומים הוא לא יכיר.
מישור נוסף ששווה לתת עליו את הדעת הוא המישור הלאומי. רבות דובר לאחרונה על המאגר הביומטרי ועל העובדה ש"המדינה" תדע בעתיד הרחוק איפה אנחנו בכל רגע נתון. דלתות הבנקים, למשל, ייפתחו רק בתביעת אצבע ואז יהיה תיעוד מתי נכנסנו לשם. כנ"ל משרדי ממשלה, מקומות ציבוריים, ועוד ועוד. זהו חזון אחרית הימים וספק אם הוא אכן ייצא אל הפועל בעקבות התנגדויות רבות שיש למאגר זה והחשש שייפרצו אליו.
ובכן, מי צריך את המדינה יותר? יש את היסטוריית המיקומים של גוגל וכך גוגל תדע איפה אנחנו. למדינה יהיה משהו נגדנו? היא תוכל דרך בתי המשפט להוציא לגוגל צו שופט שיורה לה על מסירת ההיסטוריה (בדומה לצווי ביה"מ שמוציאה המשטרה לאתרי אינטרנט לחשיפת כתובת I.P של גולש שכתב הודעת נאצה או שדרוש לחקירה).
וכך אפשר להמשיך למצוא עוד אין ספור שימושים ויתרונות (גם חסרונות) כנגד הכלי הזה, אבל דבר אחד בטוח: מאז שהכלי הזה עלה לאויר - שום דבר כבר לא ייראה אותו דבר. האח הגדול באמת יודע עלינו הכל, ואולי טוב שכך.
באופן אישי, מכיוון שלי אין מה להסתיר (בטח לא מאישתי), אני תמיד משאיר את את היסטוריית המיקומים פעילה. גם כי זה נחמד להיזכר איפה הייתי ומה עשיתי וגם ובעיקר על מנת שלא יקרה מצב חלילה שמישהו יאשים אותי או יטען שהייתי במקום מסויים בו לא הייתי. זאת גם ההמלצה שלי לכל אדם (שאין לו סודות ואין לו מה להסתיר) לעשות כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה