סטטוסים מצייצים הפך בשנים האחרונה לחלק משגרת יומי: מצחיק אותי בבוקר, גורם לי להתווכח ולריב עם גולשים בצהריים ולא פעם - מרגש אותי עד דמעות בערב. על אף שחשתי קצת מרומה כשהתפוצצה פרשת מכירת הסטטוסים - כואב לי מאוד מאוד על סגירתו הסופית. טור פרידה
מה כבר לא נאמר ומה כבר לא נכתב על עמוד סטטוסים מצייצים ועל פרשת מכירת (או קניית) פוסטים בתשלום? נדמה לי שמהיום שהעמוד הוסר על ידי הנהלת פייסבוק - קראתי כמעט כל עמדה אפשרית, בעד ונגד, על המהלך שפייסבוק עשתה. מהלך קיצוני ביותר, אבל כנראה בלי הרבה ברירות אחרות מבחינתם ועל פי מדיניותם.
עמדתי האישית בנושא היתה ברורה וגם השמעתי אותה בפוסטים אחרים שפורסמו בנושא. אני טענתי תחילה שאין שום בעיה עם זה שסטטוסים מצייצים הוא דף ריווחי (נעזוב רגע את העובדה בצד שהנהלת פייסבוק מאוד לא אהבה את זה). אבי לן, מנהל הדף, עלה כאן על פטנט, סטארט אפ מטורף, היה משקיע בדף המון וזו זכותו הבלעדית להתפרנס מזה.
הבעיה היא לא זו. ממש לא. הבעיה היא שזה נעשה בסתר. משהו שהוא בעיני "עבודה בעיניים" על הגולש. אם ישנה כתבה פרסומית בוואלה או ב-YNET או בגלובס או אפילו ב-ONE - היא תהיה מצויינת ככזו. כך הגולש יודע בדיוק לאן הוא נכנס וזו החלטה שלו אם לקרוא או לא. גם פוסט פרסומי, לתפיסתי, חייב להיות מצויין כפוסט פרסומי. ואני משוכנע שאם הפוסט הוא טוב, מקורי ומעניין - יהיו לו אותן צפיות ואותן תגובות ואותם לייקים, אבל לפחות שנדע מזה.
היו טענות שכולם עושים את זה... על כך עניתי כי אם דף פייסבוק של כלי תקשורת כלשהו מעלה סטטוס בו מוזכרת חברה מסחרית (נניח סרטון משעשע של מסי שהוא למעשה פרסומת של סכיני גילוח ג'ילט) - הגולש צריך להיות ממש טמבל כדי לא לקלוט שזו פרסומת. הרי אין כאן שום ניוז. הניוז היה אם היה נכנס טרוריסט ומחסל עשרה מעובדי החברה או שהמפעל היה עולה באש (דוגמת איקאה). ולכן, בהחלט יכול להיות שיח"צנים עשו סיבוב על אתרי חדשות, יכול להיות שהם אכן שילמו גם להם תמורת הסטטוסים - אבל אין אחד שלא הבין שמדובר בפוסט פרסומי או שיווקי.
בסטטוסים מצייצים, זה היה אחרת לחלוטין, שלא לומר הפוך לחלוטין. מהיום שהפרשה התפוצצה עם פרסום הכתבה בגלובס ועד שהעמוד הוסר על ידי הנהלת פייסבוק (יומיים בדיוק) עברתי על עשרות פוסטים שפורסמו שם בעבר, ממש פוסט פוסט פוסט פוסט, ובאמת ובתמים ל-א ה-י-ה ל-י מ-ו-ש-ג מה קנוי ומה לא. בהיתי במסך ושאלתי את עצמי: האם שילמו על זה?? לאאא, לא יכול להיות. האם על זה שילמו??? לאאא, לא הגיוני. אולי על זה? לאא, למה שמישהו ישלם על זה? מנסה לחפש ניואנסים, מנסה להיכנס לראש של הכותבים המקוריים, ואשכרה לא הצלחתי. ואז הבנתי - אם אני לא יודע סימן ש-99% לא יודעים, כי אני הרי לא כזה אדיוט, אבל מאחורי הקלעים "מתגלחים" עלינו הגולשים יותר מסכיני הגילוח של ג'ילט. וזה מתסכל. זה לא פייר. זה לא אתי. ואני שוב חוזר ואומר: הגיע לאבי לן להרוויח! הוא השקיע בדף שלו המון. המוןןןןן. אבל מה בסה"כ הבנאדם מבקש? כל כך קשה לשים שלט 'פה זה ים'? כמאמר הגשש החיוור.
כך או כך, בשום אופן לא הייתי בעד סגירת העמוד ולא חלמתי שזה יקרה. יום סגירתו הוא יום עצוב עצוב בעיני. אבל זהו. כל זה כנראה כבר שייך להיסטוריה. פייסבוק העולמית הודיעה סופית כי העבירה שנעשתה היתה חמורה מידי ושעמוד סטטוסים מצייצים לא יחזור. לנו הגולשים והמעריצים לא נותר אלא לקיים לו טקס אשכבה ולרשום הספד מכובד.
בוקר, צהריים וערב
זכיתי להיות בין הגולשים הראשונים שעשו לייק לדף הזה (אז עוד קראו לזה בכלל fans - אוהדים). כשאני הצטרפתי היו לו אולי 1,000 עוקבים. חבר במקום עבודה קודם, גלעד אלסטר, עשה שיתוף לסטטוס מצחיק ביותר שהפיל אותי לרצפה. שאלתי אותו: "זה אתה כתבת? הכותב חבר שלך בפייס?" והוא ענה לי: "לא, יש דף חדש בפייסבוק שאוסף סטטוסים מצחיקים שכותבים אנשים אחרים". נדלקתי על הרעיון ומיד הצטרפתי והמשכתי להפיץ את הבשורה. כשהעמוד הזה התחיל לצבור תאוצה כמו כדור שלג מטורף - שמחתי שידעתי לזהות את הטרנד לפני כולם.
סטטוסים מצייצים היה הדף איתו הייתי פותח את הבוקר, בו הייתי מציץ מספר פעמים במהלך היום, ואיתו גם הייתי הולך לישון.
על החשיבות של סטטוסים מצייצים עוד ידברו רבות, בתקשורת ואפילו באקדמיה. דף של מאות אלפי חברים (כ-720 אלף ביום סגירת העמוד) שהצליח לשנות סדרי עולם, ממש כך. להזיז דברים. להפוך להיות שם דבר בשיח הציבורי ובעל השפעה עצומה.
זכורים לי עשרות אם לא מאות פוסטים על עוולות, בירוקרטיה ומעשי חלם של משרדי ממשלה, בנקים, צה"ל, רשויות מקומיות, בתי המשפט, בתי חולים, גופים כגון חברת חשמל, ביטוח לאומי, מס הכנסה וכיוצ"ב, חברות מסחריות כגון חברות סלולר, אינטרנט, כבלים, תחבורה ציבורית, רשתות מזון, רשתות ביגוד, ריהוט ועוד ועוד. כמעט כל סטטוס כזה היה מקומם ברמות שאי אפשר לתאר וסחף אחריו אלפי וגם עשרות אלפי לייקים, תגובות ושיתופים. התחושה היתה שיש גוף, אמנם דון קישוט, אבל עם תנופה אדירה של מאות אלפי גולשים, שנלחם בעוולות הללו ויעשה הכל עד שיתוקנו. אנשים שממש הגיעו למבוי סתום ולדרך ללא מוצא. סטטוסים מצייצים, בזכות הצפת הסיפור שלהם, הצליח לשנות החלטות ולקדם טיפול שהתעכב שנים! הייתי עוקב זמן רב אחר פוסטים כאלו, גם אחרי שהם ירדו מראש העמוד, לוודא שאכן דברים השתנו.
זכורים לי פוסטים רבים כנגד משטרת ישראל - החל מאלימות שוטרים ואוזלת יד של המשטרה, דרך דוחות או מעצרים לא מוצדקים, ועד תיעוד עבירות על החוק שעשו שוטרים בעצמם כגון חנייה בחניית נכים, עבירות תנועה, ועוד ועוד. חבר שמקורב למשטרה סיפר לי שבמשטרה פשוט לא ידעו איך להתמודד עם התופעה. איך להתמודד עם הסטטוסים הללו? במח"ש נאלצו לעבוד שעות נוספות והשוטרים, והמשטרה כולה, יצאו משם לא פעם ולא פעמיים רע. רע מאוד מהפרסום.
זכורים לי מאות פוסטים בנושאים חברתיים, בנושאי דת, מדינה, פוליטיקה, כלכלה, חינוך, תקשורת, צרכנות, בריאות ובטחון (בעיקר בתקופות של מבצעים צבאיים). פוסטים שגררו אחריהם ויכוחים סוערים בין גולשים, אלו שתמכו ואלו שהתנגדו. הייתי יושב וקורא את מרבית התגובות, גם מגיב ומתווכח כמובן. זה היה פשוט מרתק אותי. הייתי לומד מכך המון באופן אישי. היתה זו הזדמנות אמיתית לשמוע את שני הצדדים של כל נושא כזה, כל ויכוח כזה. לקרוא ולשים את כל הנימוקים על כף המאזניים לפני שאני מחליט באיזה צד אני.
אבל מעבר להכל, וזו אולי היתה גדולתו של הדף הזה, זכורים לי סיפורים מרגשים ונוגעים ללב שממש גרמו לי להוזיל דמעה על אמת. אמא לילדה בת 9 שילדות בכיתה החרימו את יום ההולדת שלה ובזכות סטטוסים מצייצים התארגנה קבוצה שהכינה לילדה יום הולדת אלטרנטיבי אליו גם הגיעו אמנים וסלבס. אנשים שנותרו חסרי כל בגלל טיפול בבן משפחה הסובל מבעיה וגולשים נרתמו כדי לעזור ולתרום כספים ומוצרים, חולים נואשים בסטטוסים מרגשים שמתחננים לתרופה שתוכנס לסל הבריאות, קריאה לבוא להלוויה של חייל בודד שנפל במבצע 'צוק איתן' שבעקבות פרסום הסטטוס הגיעו להלווייתו עשרות אלפים מכל רחבי הארץ, חיפוש של גולשת אחר אהוב ליבה, גולש שחיפש נואשות קרוב משפחה שאבד עימו הקשר, סיפורים של אנשים טובים באמצע הדרך שהגישו עזרה מהמקום הכי לא צפוי, סרטונים קשים של התעללות בבעלי חיים חסרי ישע, גילויי גזענות קשים ועוד ועוד ועוד. לעיתים לא רחוקות הייתי מוצא את עצמי פשוט יושב מול המסך וממש מזיל דמעה. מי האמין שפוסט בפייסבוק יגרום לי כך להתרגש...
עם זאת, חייבים לזכור ולהזכיר: סטטוסים מצייצים לא היה חף מביקורת ולא מעט פוסטים שעלו בו היו שנויים במחלוקת. פוסטים שהייתי תופס את הראש ולא מאמין שאבי לן נתן יד לפוסט כל-כך מרושע ופוגע. הדוגמא שהכי נחקקה אצלי היתה של מחנך דגול בשם זכריה ענקי. באחת מתמונות המחזור המסורתיות, בבית הספר התיכון בו לימד, הופיע תחת תמונתו השם "ז.ענקי". אחד הגולשים העלה צילום של תמונת המחזור עם כיתוב מרושע ומעליב. בסטטוסים מצייצים השטות הזו קיבלה במה ומאות גולשים צחקו ולגלגו עליו. מנגד, מאות תגובות אחרות, של תלמידיו ומכריו, שיבחו את המחנך וזעמו על הפרסום המשפיל. אחת התגובות (שזכתה להכי הרבה לייקים) היתה של בתו של זכריה ענקי שממש התחננה שיורידו את הפוסט. גם אני זעמתי על הפרסום באופן אישי ואף המלצתי לבתו להתלונן בפני הנהלת פייסבוק ולהתייעץ עם עו"ד על הגשת תביעה בבימ"ש לפי חוק איסור לשון הרע בגין העלבה. ביקורת אחרת שנשמעה על סטטוסים מצייצים היתה בכך שהם שחטו פרות קדושות וכך עלו גם פוסטים על השואה וימי זכרון, ופוסטים שתקפו נבחרי ציבור בלי לתת להם אפשרות להגיב, אנשים תמימים שצולמו ללא ידיעתם בסיטואציות מביכות, ירידות על רבנים ועוד. טענה נוספת שנשמעה כנגד מנהלי העמוד היתה על כך שהם נוטים לצד השמאלי של המפה הפוליטית ובאופן מובהק לצד החילוני-ליברלי. אני לא חשתי את זה ככה. בטח לא בצורה גורפת. במבצע 'צוק איתן', למשל, היה הדף פרו-ישראלי לחלוטין.
ואיך אפשר בלי אותם סטטוסים של מיטב גולשי ישראל, סטטוסים בני שורה אחת, מקסימום שלוש, שנונים בטירוף, מצחיקים עד דמעות, שהיו מעלים לך חיוך שלא היה יורד מהפנים גם שעות רבות אח"כ. היו המון פוסטים כאלו שהזדהתי איתם אחד לאחד והמון פוסטים שבכלל לא ידעתי שיש עוד אנשים שחושבים או עושים בדיוק אותו דבר כמוני. יחסים שבינו לבינה או מה נשים חושבות עלינו הגברים. סטטוסים שהיו מתחילים במילה "מתחביביי.." או סטטוסים שהיו מדרגים שלושה דברים בסדר עולה כשהדבר שאמור להיות כביכול הכי מפחיד/מסוכן/מסובך הוא מצחיק בטירוף. צילומי מסך קורעים מצחוק של שיחות בווצאפ, פאדיחות של אתרי אינטרנט ואמצעי תקשורת שקלטו גולשים, צירופי מקרים מצחיקים, קריקטורות, תמונות, מ"מים, סרטונים ועוד ועוד...
ניסיתי להיזכר בסטטוס המבריק ביותר אבל היו כל-כך הרבה שזו פשוט משימה בלתי אפשרית. בסוף בחרתי בסטטוס אחד שהוא גם מצחיק, מצד אחד, וגם גרר ויכוחים אין סופיים בין הגולשים, מצד שני: "מי שטוען שיש אלוהים מכיוון שדברים מורכבים לא יכולים להיווצר מעצמם - כנראה שלא ראה את חוטי האוזניות בתוך התיק שלי".
וכך חלפה לה תהילת עולם. שום עמוד, בפייסבוק או בכל אתר אחר, לא יתקרב למה שהיה סטטוסים מצייצים עבורי.וזה אולי המקום לומר תודה. תודה גדולה לאבי לן, מנהל העמוד, שעזר לי להעביר שעות על גבי שעות בהנאה גדולה. כל מה שנותר כעת לקוות שפייסבוק בכל זאת יחזרו בהם ויעלו מחדש את הדף לאויר. בכל זאת, צוקרברג הוא משלנו...
מה כבר לא נאמר ומה כבר לא נכתב על עמוד סטטוסים מצייצים ועל פרשת מכירת (או קניית) פוסטים בתשלום? נדמה לי שמהיום שהעמוד הוסר על ידי הנהלת פייסבוק - קראתי כמעט כל עמדה אפשרית, בעד ונגד, על המהלך שפייסבוק עשתה. מהלך קיצוני ביותר, אבל כנראה בלי הרבה ברירות אחרות מבחינתם ועל פי מדיניותם.
עמדתי האישית בנושא היתה ברורה וגם השמעתי אותה בפוסטים אחרים שפורסמו בנושא. אני טענתי תחילה שאין שום בעיה עם זה שסטטוסים מצייצים הוא דף ריווחי (נעזוב רגע את העובדה בצד שהנהלת פייסבוק מאוד לא אהבה את זה). אבי לן, מנהל הדף, עלה כאן על פטנט, סטארט אפ מטורף, היה משקיע בדף המון וזו זכותו הבלעדית להתפרנס מזה.
הבעיה היא לא זו. ממש לא. הבעיה היא שזה נעשה בסתר. משהו שהוא בעיני "עבודה בעיניים" על הגולש. אם ישנה כתבה פרסומית בוואלה או ב-YNET או בגלובס או אפילו ב-ONE - היא תהיה מצויינת ככזו. כך הגולש יודע בדיוק לאן הוא נכנס וזו החלטה שלו אם לקרוא או לא. גם פוסט פרסומי, לתפיסתי, חייב להיות מצויין כפוסט פרסומי. ואני משוכנע שאם הפוסט הוא טוב, מקורי ומעניין - יהיו לו אותן צפיות ואותן תגובות ואותם לייקים, אבל לפחות שנדע מזה.
היו טענות שכולם עושים את זה... על כך עניתי כי אם דף פייסבוק של כלי תקשורת כלשהו מעלה סטטוס בו מוזכרת חברה מסחרית (נניח סרטון משעשע של מסי שהוא למעשה פרסומת של סכיני גילוח ג'ילט) - הגולש צריך להיות ממש טמבל כדי לא לקלוט שזו פרסומת. הרי אין כאן שום ניוז. הניוז היה אם היה נכנס טרוריסט ומחסל עשרה מעובדי החברה או שהמפעל היה עולה באש (דוגמת איקאה). ולכן, בהחלט יכול להיות שיח"צנים עשו סיבוב על אתרי חדשות, יכול להיות שהם אכן שילמו גם להם תמורת הסטטוסים - אבל אין אחד שלא הבין שמדובר בפוסט פרסומי או שיווקי.
בסטטוסים מצייצים, זה היה אחרת לחלוטין, שלא לומר הפוך לחלוטין. מהיום שהפרשה התפוצצה עם פרסום הכתבה בגלובס ועד שהעמוד הוסר על ידי הנהלת פייסבוק (יומיים בדיוק) עברתי על עשרות פוסטים שפורסמו שם בעבר, ממש פוסט פוסט פוסט פוסט, ובאמת ובתמים ל-א ה-י-ה ל-י מ-ו-ש-ג מה קנוי ומה לא. בהיתי במסך ושאלתי את עצמי: האם שילמו על זה?? לאאא, לא יכול להיות. האם על זה שילמו??? לאאא, לא הגיוני. אולי על זה? לאא, למה שמישהו ישלם על זה? מנסה לחפש ניואנסים, מנסה להיכנס לראש של הכותבים המקוריים, ואשכרה לא הצלחתי. ואז הבנתי - אם אני לא יודע סימן ש-99% לא יודעים, כי אני הרי לא כזה אדיוט, אבל מאחורי הקלעים "מתגלחים" עלינו הגולשים יותר מסכיני הגילוח של ג'ילט. וזה מתסכל. זה לא פייר. זה לא אתי. ואני שוב חוזר ואומר: הגיע לאבי לן להרוויח! הוא השקיע בדף שלו המון. המוןןןןן. אבל מה בסה"כ הבנאדם מבקש? כל כך קשה לשים שלט 'פה זה ים'? כמאמר הגשש החיוור.
כך או כך, בשום אופן לא הייתי בעד סגירת העמוד ולא חלמתי שזה יקרה. יום סגירתו הוא יום עצוב עצוב בעיני. אבל זהו. כל זה כנראה כבר שייך להיסטוריה. פייסבוק העולמית הודיעה סופית כי העבירה שנעשתה היתה חמורה מידי ושעמוד סטטוסים מצייצים לא יחזור. לנו הגולשים והמעריצים לא נותר אלא לקיים לו טקס אשכבה ולרשום הספד מכובד.
בוקר, צהריים וערב
זכיתי להיות בין הגולשים הראשונים שעשו לייק לדף הזה (אז עוד קראו לזה בכלל fans - אוהדים). כשאני הצטרפתי היו לו אולי 1,000 עוקבים. חבר במקום עבודה קודם, גלעד אלסטר, עשה שיתוף לסטטוס מצחיק ביותר שהפיל אותי לרצפה. שאלתי אותו: "זה אתה כתבת? הכותב חבר שלך בפייס?" והוא ענה לי: "לא, יש דף חדש בפייסבוק שאוסף סטטוסים מצחיקים שכותבים אנשים אחרים". נדלקתי על הרעיון ומיד הצטרפתי והמשכתי להפיץ את הבשורה. כשהעמוד הזה התחיל לצבור תאוצה כמו כדור שלג מטורף - שמחתי שידעתי לזהות את הטרנד לפני כולם.
סטטוסים מצייצים היה הדף איתו הייתי פותח את הבוקר, בו הייתי מציץ מספר פעמים במהלך היום, ואיתו גם הייתי הולך לישון.
על החשיבות של סטטוסים מצייצים עוד ידברו רבות, בתקשורת ואפילו באקדמיה. דף של מאות אלפי חברים (כ-720 אלף ביום סגירת העמוד) שהצליח לשנות סדרי עולם, ממש כך. להזיז דברים. להפוך להיות שם דבר בשיח הציבורי ובעל השפעה עצומה.
זכורים לי עשרות אם לא מאות פוסטים על עוולות, בירוקרטיה ומעשי חלם של משרדי ממשלה, בנקים, צה"ל, רשויות מקומיות, בתי המשפט, בתי חולים, גופים כגון חברת חשמל, ביטוח לאומי, מס הכנסה וכיוצ"ב, חברות מסחריות כגון חברות סלולר, אינטרנט, כבלים, תחבורה ציבורית, רשתות מזון, רשתות ביגוד, ריהוט ועוד ועוד. כמעט כל סטטוס כזה היה מקומם ברמות שאי אפשר לתאר וסחף אחריו אלפי וגם עשרות אלפי לייקים, תגובות ושיתופים. התחושה היתה שיש גוף, אמנם דון קישוט, אבל עם תנופה אדירה של מאות אלפי גולשים, שנלחם בעוולות הללו ויעשה הכל עד שיתוקנו. אנשים שממש הגיעו למבוי סתום ולדרך ללא מוצא. סטטוסים מצייצים, בזכות הצפת הסיפור שלהם, הצליח לשנות החלטות ולקדם טיפול שהתעכב שנים! הייתי עוקב זמן רב אחר פוסטים כאלו, גם אחרי שהם ירדו מראש העמוד, לוודא שאכן דברים השתנו.
זכורים לי פוסטים רבים כנגד משטרת ישראל - החל מאלימות שוטרים ואוזלת יד של המשטרה, דרך דוחות או מעצרים לא מוצדקים, ועד תיעוד עבירות על החוק שעשו שוטרים בעצמם כגון חנייה בחניית נכים, עבירות תנועה, ועוד ועוד. חבר שמקורב למשטרה סיפר לי שבמשטרה פשוט לא ידעו איך להתמודד עם התופעה. איך להתמודד עם הסטטוסים הללו? במח"ש נאלצו לעבוד שעות נוספות והשוטרים, והמשטרה כולה, יצאו משם לא פעם ולא פעמיים רע. רע מאוד מהפרסום.
פוסט מקומם שעלה בסטטוסים מצייצים וגרף אלפי שיתופים ותגובות זועמות. נכה קטוע רגל שהגיע להחנות את מכוניתו נאלץ להמתין זמן רב עד אשר השוטרים, שהחנו בחניה השמורה לו, יואילו בטובם להגיע. בעקבות הפרסום בסטטוסים מצייצים - התמונה פורסמה גם באמצעי התקשורת והמשטרה נאלצה להתנצל על המקרה.
זכורים לי מאות פוסטים בנושאים חברתיים, בנושאי דת, מדינה, פוליטיקה, כלכלה, חינוך, תקשורת, צרכנות, בריאות ובטחון (בעיקר בתקופות של מבצעים צבאיים). פוסטים שגררו אחריהם ויכוחים סוערים בין גולשים, אלו שתמכו ואלו שהתנגדו. הייתי יושב וקורא את מרבית התגובות, גם מגיב ומתווכח כמובן. זה היה פשוט מרתק אותי. הייתי לומד מכך המון באופן אישי. היתה זו הזדמנות אמיתית לשמוע את שני הצדדים של כל נושא כזה, כל ויכוח כזה. לקרוא ולשים את כל הנימוקים על כף המאזניים לפני שאני מחליט באיזה צד אני.
אבל מעבר להכל, וזו אולי היתה גדולתו של הדף הזה, זכורים לי סיפורים מרגשים ונוגעים ללב שממש גרמו לי להוזיל דמעה על אמת. אמא לילדה בת 9 שילדות בכיתה החרימו את יום ההולדת שלה ובזכות סטטוסים מצייצים התארגנה קבוצה שהכינה לילדה יום הולדת אלטרנטיבי אליו גם הגיעו אמנים וסלבס. אנשים שנותרו חסרי כל בגלל טיפול בבן משפחה הסובל מבעיה וגולשים נרתמו כדי לעזור ולתרום כספים ומוצרים, חולים נואשים בסטטוסים מרגשים שמתחננים לתרופה שתוכנס לסל הבריאות, קריאה לבוא להלוויה של חייל בודד שנפל במבצע 'צוק איתן' שבעקבות פרסום הסטטוס הגיעו להלווייתו עשרות אלפים מכל רחבי הארץ, חיפוש של גולשת אחר אהוב ליבה, גולש שחיפש נואשות קרוב משפחה שאבד עימו הקשר, סיפורים של אנשים טובים באמצע הדרך שהגישו עזרה מהמקום הכי לא צפוי, סרטונים קשים של התעללות בבעלי חיים חסרי ישע, גילויי גזענות קשים ועוד ועוד ועוד. לעיתים לא רחוקות הייתי מוצא את עצמי פשוט יושב מול המסך וממש מזיל דמעה. מי האמין שפוסט בפייסבוק יגרום לי כך להתרגש...
הפוסט המרגש ביותר, לטעמי, שעלה בסטטוסים מצייצים אי פעם ודווקא בגלל שהוא לא גלל סיפור ארוך ומייגע, כמו שסטטוסים מרגשים אחרים היו. האמא של הילדה המתוקה הזו בסה"כ העלתה את התמונה הנ"ל לקבוצה שנקראת "אמהות מבשלות ביחד". היא בכלל לא תיארה לעצמה שהמשפט שהיא הוסיפה כתיאור לתמונה ירגש את אחת החברות בקבוצה, שהסבה כנראה את תשומת ליבו של אבי לן ומשם הדרך לפרסום התמונה והטקסט ב"סטטוסים מצייצים" היתה קצרה. התמונה והכיתוב נגעו בליבם של כל-כך הרבה אנשים שבכלל לא מכירים את האמא והבת ותוך זמן קצר, ביוזמת הגולשים, קבעו תאריך ומקום וארגנו לילדה חגיגת יומולדת אלטרנטיבית שכללה זמרים ואמנים שהילדה אוהבת שהתנדבו להגיע ולהופיע בחינם! גם מאות גולשים הגיעו לאירוע והביאו לילדה המתוקה הר של מתנות ובעיקר גרמו לה אושר עצום. הכל הכל הכל בזכות הפרסום בסטטוסים מצייצים.
עם זאת, חייבים לזכור ולהזכיר: סטטוסים מצייצים לא היה חף מביקורת ולא מעט פוסטים שעלו בו היו שנויים במחלוקת. פוסטים שהייתי תופס את הראש ולא מאמין שאבי לן נתן יד לפוסט כל-כך מרושע ופוגע. הדוגמא שהכי נחקקה אצלי היתה של מחנך דגול בשם זכריה ענקי. באחת מתמונות המחזור המסורתיות, בבית הספר התיכון בו לימד, הופיע תחת תמונתו השם "ז.ענקי". אחד הגולשים העלה צילום של תמונת המחזור עם כיתוב מרושע ומעליב. בסטטוסים מצייצים השטות הזו קיבלה במה ומאות גולשים צחקו ולגלגו עליו. מנגד, מאות תגובות אחרות, של תלמידיו ומכריו, שיבחו את המחנך וזעמו על הפרסום המשפיל. אחת התגובות (שזכתה להכי הרבה לייקים) היתה של בתו של זכריה ענקי שממש התחננה שיורידו את הפוסט. גם אני זעמתי על הפרסום באופן אישי ואף המלצתי לבתו להתלונן בפני הנהלת פייסבוק ולהתייעץ עם עו"ד על הגשת תביעה בבימ"ש לפי חוק איסור לשון הרע בגין העלבה. ביקורת אחרת שנשמעה על סטטוסים מצייצים היתה בכך שהם שחטו פרות קדושות וכך עלו גם פוסטים על השואה וימי זכרון, ופוסטים שתקפו נבחרי ציבור בלי לתת להם אפשרות להגיב, אנשים תמימים שצולמו ללא ידיעתם בסיטואציות מביכות, ירידות על רבנים ועוד. טענה נוספת שנשמעה כנגד מנהלי העמוד היתה על כך שהם נוטים לצד השמאלי של המפה הפוליטית ובאופן מובהק לצד החילוני-ליברלי. אני לא חשתי את זה ככה. בטח לא בצורה גורפת. במבצע 'צוק איתן', למשל, היה הדף פרו-ישראלי לחלוטין.
ואיך אפשר בלי אותם סטטוסים של מיטב גולשי ישראל, סטטוסים בני שורה אחת, מקסימום שלוש, שנונים בטירוף, מצחיקים עד דמעות, שהיו מעלים לך חיוך שלא היה יורד מהפנים גם שעות רבות אח"כ. היו המון פוסטים כאלו שהזדהתי איתם אחד לאחד והמון פוסטים שבכלל לא ידעתי שיש עוד אנשים שחושבים או עושים בדיוק אותו דבר כמוני. יחסים שבינו לבינה או מה נשים חושבות עלינו הגברים. סטטוסים שהיו מתחילים במילה "מתחביביי.." או סטטוסים שהיו מדרגים שלושה דברים בסדר עולה כשהדבר שאמור להיות כביכול הכי מפחיד/מסוכן/מסובך הוא מצחיק בטירוף. צילומי מסך קורעים מצחוק של שיחות בווצאפ, פאדיחות של אתרי אינטרנט ואמצעי תקשורת שקלטו גולשים, צירופי מקרים מצחיקים, קריקטורות, תמונות, מ"מים, סרטונים ועוד ועוד...
ניסיתי להיזכר בסטטוס המבריק ביותר אבל היו כל-כך הרבה שזו פשוט משימה בלתי אפשרית. בסוף בחרתי בסטטוס אחד שהוא גם מצחיק, מצד אחד, וגם גרר ויכוחים אין סופיים בין הגולשים, מצד שני: "מי שטוען שיש אלוהים מכיוון שדברים מורכבים לא יכולים להיווצר מעצמם - כנראה שלא ראה את חוטי האוזניות בתוך התיק שלי".
וכך חלפה לה תהילת עולם. שום עמוד, בפייסבוק או בכל אתר אחר, לא יתקרב למה שהיה סטטוסים מצייצים עבורי.וזה אולי המקום לומר תודה. תודה גדולה לאבי לן, מנהל העמוד, שעזר לי להעביר שעות על גבי שעות בהנאה גדולה. כל מה שנותר כעת לקוות שפייסבוק בכל זאת יחזרו בהם ויעלו מחדש את הדף לאויר. בכל זאת, צוקרברג הוא משלנו...
