יורו 2012 הסתיים וכרגיל הנבחרת האהודה עלי אנגליה שוב לא הצליחה להטביעה את חותמה בטורניר ענק. מצד שני, היא לפחות עשתה את מה שלא הרבה האמינו שהיא תעשה: תעפיל משלב הבתים לרבע הגמר ושם היתה במרחק נגיעה קטנה מההעפלה לחצי הגמר, אלמלא ההכרעה בבעיטות 11 מטר מול איטליה ששם כבר המזל יותר משחק, ולאנגליה, כידוע, אין ממש.מזל..
אגב, האהדה שלי לאנגליה התחילה עוד לפני הרבה שנים, עוד לפני עידן הערוצים והכבלים, בתקופה שבערוץ הראשון, למעט כדורגל ישראלי, היו משדרים את הכדורגל האנגלי בלבד. לא ספרדי, לא איטלקי. בימי חמישי באופן קבוע, וגם במוצ"ש אחרי משחק השבת - הייתי צופה בהנאה גדולה בליברפול ומנצ'סטר יונייטד קורעות את הדשא, האיצטדיונים המלאים והכדורגל המהיר שכבר בתור נער צעיר מאוד הרשים אותי. גם היום, הליגה האנגלית היא אולי לא הליגה הכי איכותית אבל היא בודאות הליגה הכי מעניינת. אין ספק בכך.
ובחזרה ליורו: הפרשנים מדברים שהיה זה אחד הטורנירים האיכותיים ביותר ואני הקטן כמובן מצטרף בענק. אמנם לא ראינו הפתעות מרעישות, אבל ביורו, להבדיל מהמונדיאל, קשה לצפות בהפתעות. כולם מכירים את כולם, כולם שיחקו נגד כולם, אם לא בנבחרות אז בקבוצות. זה לא דומה כמו למשל שנבחרת אלג'יריה, עם שחקנים כמעט אנונימיים לחלוטין, תדהים את הולנד למשל או שנבחרת יפן, שכולם יחשבו שתהיה בשר תותחים, תעפיל עד חצי הגמר. ביורו כמעט ואין הפתעות ולכן כמעט כל צמד נבחרות שהיו מגיעות לגמר מאלו שהעפילו לרבע הגמר - היה אפשר לומר עליהן שהגיעו בצדק (טוב, אולי חוץ מאנגליה ויוון..).
אז אמש התקיים הגמר בין ספרד לאיטליה שהיה חד צדדי לחלוטין וחבל מאוד שכך. גמר אמור להיות ה-משחק. הכי מותח, הכי מעניין, הכי קיצבי. זה לא קרה. ספרד היתה טובה יותר במחצית הראשונה, אבל אני האמנתי שאיטליה מסוגלת לחזור. דווקא יתרון 0:2 במחצית הוא יתרון מסוכן. שער איטלקי מהיר בפתיחת המחצית השניה והיינו רואים אולי את גדול משחקי הגמרים, אבל זה לא קרה... עצם העובדה שאיטליה נותרה בעשרה שחקנים מהדקה ה-60, ולא בגלל כרטיס אדום, הוציאה את הרוח מכל המפרשים של הכחולים ומכאן והלאה היה ברור שאפשר לכבות את הטלויזיה וללכת לישון. זה היה רק עניין של עד כמה ספרד תרצה באמת להשפיל עוד האיטלקים.
מזל טוב לספרד. לא רציתי שהיא תנצח, על אף שהגיעה לה. אני אף פעם לא בעד רצף זכיות בשום ענף. ההיפך: אני תמיד בעד חלוקה צודקת ומתן אפשרות חגיגה לכווולם. בפוטבול האמריקאי, לדוגמא, ב-8 השנים האחרונות זכו 7 קבוצות. פשוט מדהים. ליגה שיוויונית כמו שצריך להיות. גם במונדיאל אגב ישנו רצף יפה שבארבעת המונדיאלים האחרונים זכו 4 נבחרות שונות (צרפת, ברזיל, איטליה, ספרד) והלוואי שהמגמה הזו תימשך (אולי ארגנטינה סוף סוף תזכה דווקא על אדמת ברזיל?). לכן בגמר היורו העדפתי את איטליה, אבל... רצונות לחוד ומציאות לחוד.
אז כהרגלי בקודש, אחרי אירוע ספורט גדול, רצתי אל שערי העיתונים בשתי המדינות שחולות, נושמות וחיות כדורגל. כמובן שכל שערי העיתונים, ללא יוצא מן הכלל, הקדישו את השער הראשי למשחק וכמובן שעיתוני ספרד יצאו מגידרם עם כותרות ענק והתמונה שחוזרת על עצמה של הנפת הגביע. דווקא אצל עורכי העיתונים האיטלקיים היו הרבה יותר גיוון בתמונות. אין מה לעשות... דמעות תמיד מצטלמות טוב יותר.
אז הנה התוצאה לפניכם ונתחיל כמובן עם האלפוה הטרייה ספרד או כמו שאומרים בעברית: פעם שלישית גלידה
ועכשיו נעבור למי שהגיעה עד הבאר אבל לא זכתה לשתות ממנו. מה זה לא זכתה לשתות? אפילו את החבל עם הדלי לא הורידה לקרקעית. קבלו את שערי העיתונים ביום שאחרי באיטליה
להתראות ביורו הבא בצרפת בעוד 4 שנים. הפעם ישחקו בו 24 נבחרות, 8 יותר מאשר היורו שהסתיים. לכו תדעו, אולי ישראל תהיה אחד מאותן 24.
אגב, האהדה שלי לאנגליה התחילה עוד לפני הרבה שנים, עוד לפני עידן הערוצים והכבלים, בתקופה שבערוץ הראשון, למעט כדורגל ישראלי, היו משדרים את הכדורגל האנגלי בלבד. לא ספרדי, לא איטלקי. בימי חמישי באופן קבוע, וגם במוצ"ש אחרי משחק השבת - הייתי צופה בהנאה גדולה בליברפול ומנצ'סטר יונייטד קורעות את הדשא, האיצטדיונים המלאים והכדורגל המהיר שכבר בתור נער צעיר מאוד הרשים אותי. גם היום, הליגה האנגלית היא אולי לא הליגה הכי איכותית אבל היא בודאות הליגה הכי מעניינת. אין ספק בכך.
ובחזרה ליורו: הפרשנים מדברים שהיה זה אחד הטורנירים האיכותיים ביותר ואני הקטן כמובן מצטרף בענק. אמנם לא ראינו הפתעות מרעישות, אבל ביורו, להבדיל מהמונדיאל, קשה לצפות בהפתעות. כולם מכירים את כולם, כולם שיחקו נגד כולם, אם לא בנבחרות אז בקבוצות. זה לא דומה כמו למשל שנבחרת אלג'יריה, עם שחקנים כמעט אנונימיים לחלוטין, תדהים את הולנד למשל או שנבחרת יפן, שכולם יחשבו שתהיה בשר תותחים, תעפיל עד חצי הגמר. ביורו כמעט ואין הפתעות ולכן כמעט כל צמד נבחרות שהיו מגיעות לגמר מאלו שהעפילו לרבע הגמר - היה אפשר לומר עליהן שהגיעו בצדק (טוב, אולי חוץ מאנגליה ויוון..).
אז אמש התקיים הגמר בין ספרד לאיטליה שהיה חד צדדי לחלוטין וחבל מאוד שכך. גמר אמור להיות ה-משחק. הכי מותח, הכי מעניין, הכי קיצבי. זה לא קרה. ספרד היתה טובה יותר במחצית הראשונה, אבל אני האמנתי שאיטליה מסוגלת לחזור. דווקא יתרון 0:2 במחצית הוא יתרון מסוכן. שער איטלקי מהיר בפתיחת המחצית השניה והיינו רואים אולי את גדול משחקי הגמרים, אבל זה לא קרה... עצם העובדה שאיטליה נותרה בעשרה שחקנים מהדקה ה-60, ולא בגלל כרטיס אדום, הוציאה את הרוח מכל המפרשים של הכחולים ומכאן והלאה היה ברור שאפשר לכבות את הטלויזיה וללכת לישון. זה היה רק עניין של עד כמה ספרד תרצה באמת להשפיל עוד האיטלקים.
מזל טוב לספרד. לא רציתי שהיא תנצח, על אף שהגיעה לה. אני אף פעם לא בעד רצף זכיות בשום ענף. ההיפך: אני תמיד בעד חלוקה צודקת ומתן אפשרות חגיגה לכווולם. בפוטבול האמריקאי, לדוגמא, ב-8 השנים האחרונות זכו 7 קבוצות. פשוט מדהים. ליגה שיוויונית כמו שצריך להיות. גם במונדיאל אגב ישנו רצף יפה שבארבעת המונדיאלים האחרונים זכו 4 נבחרות שונות (צרפת, ברזיל, איטליה, ספרד) והלוואי שהמגמה הזו תימשך (אולי ארגנטינה סוף סוף תזכה דווקא על אדמת ברזיל?). לכן בגמר היורו העדפתי את איטליה, אבל... רצונות לחוד ומציאות לחוד.
אז כהרגלי בקודש, אחרי אירוע ספורט גדול, רצתי אל שערי העיתונים בשתי המדינות שחולות, נושמות וחיות כדורגל. כמובן שכל שערי העיתונים, ללא יוצא מן הכלל, הקדישו את השער הראשי למשחק וכמובן שעיתוני ספרד יצאו מגידרם עם כותרות ענק והתמונה שחוזרת על עצמה של הנפת הגביע. דווקא אצל עורכי העיתונים האיטלקיים היו הרבה יותר גיוון בתמונות. אין מה לעשות... דמעות תמיד מצטלמות טוב יותר.
אז הנה התוצאה לפניכם ונתחיל כמובן עם האלפוה הטרייה ספרד או כמו שאומרים בעברית: פעם שלישית גלידה
ועכשיו נעבור למי שהגיעה עד הבאר אבל לא זכתה לשתות ממנו. מה זה לא זכתה לשתות? אפילו את החבל עם הדלי לא הורידה לקרקעית. קבלו את שערי העיתונים ביום שאחרי באיטליה
להתראות ביורו הבא בצרפת בעוד 4 שנים. הפעם ישחקו בו 24 נבחרות, 8 יותר מאשר היורו שהסתיים. לכו תדעו, אולי ישראל תהיה אחד מאותן 24.
