להפתעתי, רק היום שמעתי לראשונה על התגייסות ההסתדרות לצד עובדי הקבלן והכוונה להשבית את המשק עד להודעה חדשה. הופתעתי כי מסתבר שכבר זמן רב ישנם דיונים בעניינם בין האוצר להסתדרות, אבל התקשורת משום מה לא טרחה לדווח על כך ולא ממש העמידה את הנושא על סדר היום הציבורי, כך שרק מי שבאמת היה קרוב למאבק עובדי הקבלן ידע על מלחמתם העיקשת. אולי ביום בו המנקה, עובדת הקבלן של אולפני חדשות 2 בנוה אילן, היתה מפסיקה לנקות ליונית לוי את האולפן - זה היה נכנס למהדורת החדשות...
עובדי הקבלן זו הגזילה הגדולה ביותר שקיימת, זה העוול הגדול ביותר שקיים, זה הניצול שהכי זועק לשמיים וזו הדוגמא הכי טובה שיש לשלושת הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. מה רוצים בסך הכל עובדי הקבלן? בקשה מאוד פשוטה: להיות משוייכים למקום העבודה בו הם עובדים. בין אם זה מוסד ציבורי, משרד ממשלתי או אפילו מפעל או חברה בסקטור הפרטי. זו דרישה גדולה מידי? זו בקשה מוגזמת מידי???
עשרות שנים עובד יכול לעבוד כמנקה בבית חולים או באוניברסיטה, אבל שאותו גוף יכיר בו כעובד מן המניין? חס וחלילה. אם היה מדובר ברופא מומחה או במרצה בכיר - כמובן שהם היו מקבלים מהר מאוד הצעה להצטרף כעובדים מן המניין, אבל כשמדובר בעשירון התחתון, באנשים שגם כך מרוויחים את השכר הנמוך ביותר שיש (לרוב פחות ממינימום) - מה פתאום שנכיר בהם. יש קבלן חיצוני שיש לנו חוזה איתו. שישברו את הראש מולו.
אני גאה לספר (מאוד אפילו) שהייתי בין הראשונים שנחרד מהמצב, זעק את זעקתם בשמם והרים את הכפפה. היה זה במאי 2000 בעת שערכתי את 'תזה' - עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א. אחת מכתבות החתקיר שאני הכי גאה בהן היתה של הכתב עמית שרביט על עובדי הנקיון באוניברסיטה. אנשים קשיי יום שמנוצלים בצורה מחרידה: עובדים מעל ל-14 שעות ביום, בלי הפסקות, בלי תנאים אפילו הבסיסיים ביותר, במשכורות נמוכות מאוד מאוד והגרוע מכל: בלי שאף אחד יכיר בהם כעובדים קבועים, על אף שחלקם עושים את אותה עבודה באותו מקום שנים על גבי שנים.
הכתבה הזו הובילה למכתב איום תביעה נגדי (העורך), נגד אגודת הסטודנטים ונגד חברת נ.כ.ס (המו"ל של העיתון), מכתב התראה שכמובן נועד בעיקר להפחיד ולפרסם התנצלות. כמובן שלא נבהלנו. עם עובדות אף אחד לא יכול להתווכח ואכן, אל בית המשפט זה מעולם לא הגיע. הטענות בכתבה, בעקבות התחקיר, הופנו גם כלפי חברות הקבלן, מצד אחד, שמעסיקות את העובדים הללו בתת תנאים. אבל גם כלפי האוניברסיטה, מצד שני, שלא מוכנה להכיר בהם כעובדי אוניברסיטה בשום דרך ואופן.
בעקבות הכתבה, אגב, שופרו במעט תנאי העסקה של אותם עובדים ובזה הרגשתי בזמנו שעשיתי במשהו את שלי, אבל היום הגיע הזמן שהם יקבלו את כל מה שמגיע להם ולא רק שיפור בתנאי העסקה, אלא גם פנסיה, גמול השתלמות, ימי חופש, ימי מחלה למען השם!!!
אמנם אני לא בקיא לפרטי פרטים במשא ומתן מול משרד האוצר, אבל על עצם הרעיון - יש להסתדרות אישור ממני להשבית את המשק, גם אם זה יגרום לכך שהבת שלי לא תלך לגן, מטוסים לא ימריאו ורכבות לא יסעו. אין מאבק יותר מוצדק מזה. זו לא ממשלת נתניהו, לא לא הממשלה הקודמת וגם לא הקודמת הקודמת. אלו כל הממשלות, ללא יוצא מן הכלל, שפשוט העלימו עין ונתנו לעוול הזה להתקיים ולהתקיים ולהתקיים, כשאף אחד מאותם עובדים לא יכל לקום ולזעוק באמת. למה? נראה אתכם מצליחים להוציא הגה מהפה לאחר 14 שעות עבודה מאסיבית.
אני איתכם ב-100% עובדי הקבלן. אל תוותרו, אל תתקפלו, אל תתנו לאי הצדק הזה להמשיך. אתם זכאים להיות עובדים באותו מקום בו אתם עובדים הלכה למעשה ושכל הקבלנים "הבוסים" שלכם יישארו מחוסרי עבודה.
עובדי הקבלן זו הגזילה הגדולה ביותר שקיימת, זה העוול הגדול ביותר שקיים, זה הניצול שהכי זועק לשמיים וזו הדוגמא הכי טובה שיש לשלושת הקופים: לא ראיתי, לא שמעתי, לא דיברתי של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. מה רוצים בסך הכל עובדי הקבלן? בקשה מאוד פשוטה: להיות משוייכים למקום העבודה בו הם עובדים. בין אם זה מוסד ציבורי, משרד ממשלתי או אפילו מפעל או חברה בסקטור הפרטי. זו דרישה גדולה מידי? זו בקשה מוגזמת מידי???
עשרות שנים עובד יכול לעבוד כמנקה בבית חולים או באוניברסיטה, אבל שאותו גוף יכיר בו כעובד מן המניין? חס וחלילה. אם היה מדובר ברופא מומחה או במרצה בכיר - כמובן שהם היו מקבלים מהר מאוד הצעה להצטרף כעובדים מן המניין, אבל כשמדובר בעשירון התחתון, באנשים שגם כך מרוויחים את השכר הנמוך ביותר שיש (לרוב פחות ממינימום) - מה פתאום שנכיר בהם. יש קבלן חיצוני שיש לנו חוזה איתו. שישברו את הראש מולו.
אני גאה לספר (מאוד אפילו) שהייתי בין הראשונים שנחרד מהמצב, זעק את זעקתם בשמם והרים את הכפפה. היה זה במאי 2000 בעת שערכתי את 'תזה' - עיתון הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א. אחת מכתבות החתקיר שאני הכי גאה בהן היתה של הכתב עמית שרביט על עובדי הנקיון באוניברסיטה. אנשים קשיי יום שמנוצלים בצורה מחרידה: עובדים מעל ל-14 שעות ביום, בלי הפסקות, בלי תנאים אפילו הבסיסיים ביותר, במשכורות נמוכות מאוד מאוד והגרוע מכל: בלי שאף אחד יכיר בהם כעובדים קבועים, על אף שחלקם עושים את אותה עבודה באותו מקום שנים על גבי שנים.
הכתבה הזו הובילה למכתב איום תביעה נגדי (העורך), נגד אגודת הסטודנטים ונגד חברת נ.כ.ס (המו"ל של העיתון), מכתב התראה שכמובן נועד בעיקר להפחיד ולפרסם התנצלות. כמובן שלא נבהלנו. עם עובדות אף אחד לא יכול להתווכח ואכן, אל בית המשפט זה מעולם לא הגיע. הטענות בכתבה, בעקבות התחקיר, הופנו גם כלפי חברות הקבלן, מצד אחד, שמעסיקות את העובדים הללו בתת תנאים. אבל גם כלפי האוניברסיטה, מצד שני, שלא מוכנה להכיר בהם כעובדי אוניברסיטה בשום דרך ואופן.
בעקבות הכתבה, אגב, שופרו במעט תנאי העסקה של אותם עובדים ובזה הרגשתי בזמנו שעשיתי במשהו את שלי, אבל היום הגיע הזמן שהם יקבלו את כל מה שמגיע להם ולא רק שיפור בתנאי העסקה, אלא גם פנסיה, גמול השתלמות, ימי חופש, ימי מחלה למען השם!!!
אמנם אני לא בקיא לפרטי פרטים במשא ומתן מול משרד האוצר, אבל על עצם הרעיון - יש להסתדרות אישור ממני להשבית את המשק, גם אם זה יגרום לכך שהבת שלי לא תלך לגן, מטוסים לא ימריאו ורכבות לא יסעו. אין מאבק יותר מוצדק מזה. זו לא ממשלת נתניהו, לא לא הממשלה הקודמת וגם לא הקודמת הקודמת. אלו כל הממשלות, ללא יוצא מן הכלל, שפשוט העלימו עין ונתנו לעוול הזה להתקיים ולהתקיים ולהתקיים, כשאף אחד מאותם עובדים לא יכל לקום ולזעוק באמת. למה? נראה אתכם מצליחים להוציא הגה מהפה לאחר 14 שעות עבודה מאסיבית.
אני איתכם ב-100% עובדי הקבלן. אל תוותרו, אל תתקפלו, אל תתנו לאי הצדק הזה להמשיך. אתם זכאים להיות עובדים באותו מקום בו אתם עובדים הלכה למעשה ושכל הקבלנים "הבוסים" שלכם יישארו מחוסרי עבודה.
