יום שני, 8 ביולי 2013

אנדי מארי - ההיסטוריה וההיסטריה

בריטניה וספורט היו שני דברים שתמיד הלכו ביחד. אבל הבריטים, ובעיקר האנגלים, היו כמעט תמיד בצד המפסיד, שלא נאמר הלוזרים הנצחיים. כך זה בכדורגל, בעיקר אצל נבחרת אנגליה, אבל גם אצל הקבוצות שדיי נשארו בצד בשנים האחרונות בצילם של הספרדים והגרמנים. כך זה גם במקצועות האתלטיקה שם לא הצליחה בריטניה לייצר שום אתלט ראוי לאורך זמן וכך גם בטניס, שם, בטורניר היוקרתי ביותר שיש, במגרשה הביתי, לא הצליחו הבריטים לייצר טניסאי ראוי עשרות אבות של שנים. טים הנמן היה היחיד שעוד איכשהו התקרב, אבל תמיד נפל בשלבים המכריעים באמת.

עד אתמול. ה-7.7.2013. התאריך שהאנגלים ייזכרו עוד הרבה הרבה זמן.

אחרי 73 שנה זה קרה: אנגי מארי זכה בטורניר ווימבלדון ונתן את האות לעידן חדש: יש לבריטניה אלוף מקומי. מספר חודשים קודם לכן הוא כבר זכה בתואר גראנד סלאם ראשון בקריירה, אבל ווימבלדון זה הדבר האמיתי, הנחשב, הנחשק. כזה שאין שום דבר דומה לו. הבריטים ייחלו כאמור 73 שנים לאלוף מקומי, אבל תמיד היו אלו האמריקאים (סמפראס ומקנרו), השבדים (ביורן בורג וסטפן אדברג) השוויצרים (פדרר) וגם נאדל הספרדי שעשה זאת פעמיים לאחרונה. ספק רב אם מארי יצליח להגיע מספר זכיות של אלו שהוזכרו כאן, ספק רב אם יזכה בטורניר ווימבלון נוסף בעתיד, בטורניר הבא הוא כבר יהיה בן 27, גיל לא צעיר לטניסאי, אבל דבר אחד הוא צריך וזה לחיות את הרגע. את ההווה. יש לבריטניה בכלל ולאנגליה בפרט אלוף מקומי וזו סיבה גדולה לחגיגה בכל אמצעי התקשורת.

אז כשספורט ותקשורת נפגשים במקום אחד - גם אני כאן :)

עיתוני בריטניה, ללא יוצא מן הכלל, כולל השמרניים ביותר, יצאו מגידרם בעקבות הזכיה ואנדי מארי הועלה לתואר סר אנדי ביום אחד. ספק רב אם הכתרתו של הנסיך צ'ארלס ביום מן הימים למלך אנגליה תזכה לכותרות כאלו והקדשת עמוד השער הראשי כולו לרגל האירוע. הנה לכם העמודים הראשיים של עיתוני בריטניה מהבוקר שלמחרת ה-8.7.2013